העולם הזה כדוגמת העולם העליון
לא נגלה כבוד ה', רק בעולם הזה.
כלל גדול הוא לדעת כי ה' יתברך עשה את העולם הזה כדוגמת העולם העליון, וכל מה שאנו מכירים בעולם הזה, יש לו שורש בעולם העליון. וששת הימים שבהם ברא ה' יתברך את העולם, הם כנגד ששת הספירות העליונות שהם המידות; חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד - שעליהם מושתת העולם הזה שאנו מכירים. והשבת היא כנגד המידה השביעית היא המלכות.
והשבת אסורה בעשיית מלאכה, כיוון שהיא סוף כוונת הבריאה, מנוחה. וה' יתברך ברא את האדם שיתענג על אור אלוקותו, ואנו עושים דוגמת זה ביום השבת שאנו מכינים כל צרכנו קודם השבת, על מנת שנוכל לענג את השבת באכילה שתיה ומנוחה כאילו כל מלאכתנו עשויה, והכל מוכן לנו. וזה דוגמת העולם העליון שאין בו מלאכה, רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה.
וזוהי היתה הכוונה העליונה בבריאת העולם והאדם, שה' יתברך רצה להשפיע מאורו הטוב ועשה צמצום באור אין סוף שיהיה מידה כל שהיא של חסרון, רק שאדם הראשון חטא לה' ואכל מעץ הדעת, שנפל בעצת הנחש לדע סוד טוב ורע, ולכן על ידי קלקול זה היתה שבירה בהארה הגדולה שהיתה קודם לכן לאדם בגן עדן, והתפזרו הניצוצות וירדו ירידה אחר ירידה עד לעולם השפל הזה שאנו מכירים. (כשאנחנו אומרים ירידה אין כוונתנו לנפילה או ירידה של חפץ למשל ממקום גבוה לנמוך חלילה. אלא הכוונה היא רוחנית, כל הירידה היא במושגים רוחניים שהרוחניות נעשתה גשמית וגסה יותר ויותר).
ואלו הניצוצות הקדושים מהארה הגדולה שהיתה קודם לכן בגן עדן בעת ובזמן המתוקן, נתלבשו בארבע יסודות שמהם מורכב העולם בגשמיות; אש, רוח, מים עפר. ומהם נוצרו כל הבריות בארבעה רובדים של מודעות והם דומם כנגד עפר, צומח כנגד מים, חי כנגד רוח, ואדם כנגד אש. ובכל אחד ואחד יש ניצוץ קדוש המחייה אותו שבלעדיו אין הדבר קיים במציאות.
ועלינו מלאכת התיקון לברור אלו הניצוצות ולהעלותם חזרה לשורשם, וזאת על ידי ללמוד על מנת לעשות - לימוד תורה שמביא לקיום המצוות, והמצוות מתחלקות לשתיים, "עשה" ו"לא תעשה" ועל ידי זה אנו מבררים את הניצוצות כאמור וזוהי עבודתו של היהודי בעולם הזה.
ולכן היהודי על ידי עבודתו בקודש של קיום תורה ומצוות, מקשר את העולם הזה לעולם העליון, וכל השפעת העולמות העליונים והמלאכים תלויים באותה עבודה של היהודי פשוט ככל שיהיה, אין זה משנה כי אפילו שמקיים מצווה של נעילת הנעל ברגל ימין לפני רגל שמאל, וקשירת שרוך הנעל שמאל קודם הימין, בזה הוא מברר את רצון ה' יתברך בעולם הזה (כפי שגילו חכמינו ז"ל) וזה כשלעצמו יוצר גילוי אלוקות.
וכל שכן כשעושה מצוות מתוך דוחק השעה במסירות נפש, או שמתגבר על תכונה רעה שיש לו, כגון כעס או קמצנות רק לכבודו ית', דבר זה ממשיך לעולם אור גילוי אלוקותו ובירור הניצוץ האלוקי שבאותו עניין, וזה שום בריה אינה יכולה לעשות, מלבד היהודי, או חסידי אומות עולם שעשו אחת משבע מצוות נח מתוך ידיעה שכך ה' ציווה.
ולכן כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות הוא מגלה את כבוד ה' בעולם, וזה נקרא מקדש שם שמיים, מקדש את עליונותו של העולם הזה, ולא חלילה ההיפך מחלל שם שמיים, שזה כביכול מחסר מכבודו ונוכחותו של ה' בעולם. ולכן אמרו חז"ל על מצוות ואהבת את ה' אלוקיך שהכוונה היא (יומא פו ע"א) שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט, ג)".