top of page
קונטרסים מתוק מדבש
למעלה מעשר שנים שאנחנו מדפיסים ומחלקים בכל רחבי הארץ חוברות המחולקות לנושאים שונים מתוך ספר הזוהר הקדוש עם פירוש מתוק מדבש השווה לכל נפש, ניתן להיות שותפים בהדפסה ובהפצה
קונטרסים על הזוהר הקדוש בנושאים שונים
עם פירוש 'מתוק מדבש' להורדה חינם
קונטרס התפלה והשבח
רנה זו תפלה
רבותינו ז"ל במס' ברכות (לא ע"א) דרשו את מאמר הכתוב שבספר מלכים (א - ח, כח) בתפלת שלמה ע"ה כשבנה את בית המקדש, באופן זה: לשמע אל הרנה ואל התפלה, רנה זו תפלה, תפלה זו בקשה, ופרש"י, רנה זו תפלה של שבח, בקשה, שאלת צרכיו, ולעיל שם בברייתא איתא: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות כו', אלא מתוך שמחה של מצוה, ופרש"י כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים, או סמוך לתהלה לדוד שהוא שבח של תנחומין כגון רצון יראיו יעשה וכו', וברבינו יונה שם איתא: מותר לשמוח - בתפלה - כדי שיתקן אבריו שיהיו ראוים לעבודת הבורא... ששמחה של מצוה היא כיון שעל ידה באה העבודה, שהרי מצינו גם שעל ידי השמחה היתה השכינה שורה דכתיב ועתה קחו לי מנגן, וכך אמנם נפסקה הלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן צג, סעיף ב).
וביתרון המעלה שבמדה זו העלה בספר ארחות צדיקים (שער השמחה) בהאי לישנא: ובעת שיעשה המצות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון... וכל העושה המצות בשמחה יש לו שכר אלף ידות ממי שהמצות עליו למשא, אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים בתורה ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקב"ה להרים קול בשמחה, ואז מצליח בכל דרכיו, וטוב טעמיו, ושולח הקב"ה רוח הקודש בקרבו, ולבו שמח ומתמלא אהבת הקב"ה... תפארת הנשמה שתתפאר בתפארת השמחה אשר תשמח באלהי"ם... ויערב אור חמדתה ליוצרה באהבת תשוקת חשק תאות עליון.
ומה נורא מאד תחזינה עינינו בדברי אור העולם רבינו האריז"ל בריש ספר שער הכונות על ענין התפלה בשמחה: אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם נעשה כן אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה... נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו -בתפלה - אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה להשלמת והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה.
ונחתום בדברי מרן אלה"י הבעש"ט הק' זי"ע בין האזהרות הידועות שבספר צוואת הריב"ש (אות קז-ח): התפלה כשהיא בשמחה גדולה בוודאי יותר חשוב ומקובל לפניו יתברך... ומשל על זה כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך [בשר ודם] בבכיה גדולה, אף על פי כן אין נותנים לו אלא דבר מה, אבל כשהשר מסדר לפני המלך שבח המלך בשמחה גדולה, ומתוך זה מבקש גם בקשתו אז נותן לו המלך מתנה מרובה מאד כמו שנותנים לשררות. ובהמשך שם העלה: יחשוב כשמתפלל שבאותיות - התפלה - מתלבש השי"ת... ויאמר בלבו מלך גדול כזה אני עושה לו מלבוש, ראוי לי לעשות בשמחה.
מעתה כאשר זקוקים אנו לרחמי שמים והזמן גרמא לכך בחודש זה בפרוס יומין דחנוכה הבאים עלינו לטובה, שהשי"ת עמד לישראל בעת צרתם ונתקדש שם שמים על ידם בהמשכת תשועה גדולה ופורקן בדרכי נסים ונפלאות, נעתיר בתפלה בשמחה ליוצרינו ית"ש שכבימים ההם כן בזמן הזה נזכה כולנו יחד לראות בשוב ה' שבות עמו בישועה ונחמה בגשמיות ורוחניות ובהצלת שארית ישראל מכל צרה וצוקה במהרה, ומזה נזכה להודות ולהלל לשמו הגדול על נסי נפלאותיו וישועתיו הגדולות אנס"ו.
פרוס יומין דחנוכה תשפ"ד
מכון מתוק מדבש
רבותינו ז"ל במס' ברכות (לא ע"א) דרשו את מאמר הכתוב שבספר מלכים (א - ח, כח) בתפלת שלמה ע"ה כשבנה את בית המקדש, באופן זה: לשמע אל הרנה ואל התפלה, רנה זו תפלה, תפלה זו בקשה, ופרש"י, רנה זו תפלה של שבח, בקשה, שאלת צרכיו, ולעיל שם בברייתא איתא: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות כו', אלא מתוך שמחה של מצוה, ופרש"י כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים, או סמוך לתהלה לדוד שהוא שבח של תנחומין כגון רצון יראיו יעשה וכו', וברבינו יונה שם איתא: מותר לשמוח - בתפלה - כדי שיתקן אבריו שיהיו ראוים לעבודת הבורא... ששמחה של מצוה היא כיון שעל ידה באה העבודה, שהרי מצינו גם שעל ידי השמחה היתה השכינה שורה דכתיב ועתה קחו לי מנגן, וכך אמנם נפסקה הלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן צג, סעיף ב).
וביתרון המעלה שבמדה זו העלה בספר ארחות צדיקים (שער השמחה) בהאי לישנא: ובעת שיעשה המצות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון... וכל העושה המצות בשמחה יש לו שכר אלף ידות ממי שהמצות עליו למשא, אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים בתורה ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקב"ה להרים קול בשמחה, ואז מצליח בכל דרכיו, וטוב טעמיו, ושולח הקב"ה רוח הקודש בקרבו, ולבו שמח ומתמלא אהבת הקב"ה... תפארת הנשמה שתתפאר בתפארת השמחה אשר תשמח באלהי"ם... ויערב אור חמדתה ליוצרה באהבת תשוקת חשק תאות עליון.
ומה נורא מאד תחזינה עינינו בדברי אור העולם רבינו האריז"ל בריש ספר שער הכונות על ענין התפלה בשמחה: אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם נעשה כן אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה... נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו -בתפלה - אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה להשלמת והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה.
ונחתום בדברי מרן אלה"י הבעש"ט הק' זי"ע בין האזהרות הידועות שבספר צוואת הריב"ש (אות קז-ח): התפלה כשהיא בשמחה גדולה בוודאי יותר חשוב ומקובל לפניו יתברך... ומשל על זה כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך [בשר ודם] בבכיה גדולה, אף על פי כן אין נותנים לו אלא דבר מה, אבל כשהשר מסדר לפני המלך שבח המלך בשמחה גדולה, ומתוך זה מבקש גם בקשתו אז נותן לו המלך מתנה מרובה מאד כמו שנותנים לשררות. ובהמשך שם העלה: יחשוב כשמתפלל שבאותיות - התפלה - מתלבש השי"ת... ויאמר בלבו מלך גדול כזה אני עושה לו מלבוש, ראוי לי לעשות בשמחה.
מעתה כאשר זקוקים אנו לרחמי שמים והזמן גרמא לכך בחודש זה בפרוס יומין דחנוכה הבאים עלינו לטובה, שהשי"ת עמד לישראל בעת צרתם ונתקדש שם שמים על ידם בהמשכת תשועה גדולה ופורקן בדרכי נסים ונפלאות, נעתיר בתפלה בשמחה ליוצרינו ית"ש שכבימים ההם כן בזמן הזה נזכה כולנו יחד לראות בשוב ה' שבות עמו בישועה ונחמה בגשמיות ורוחניות ובהצלת שארית ישראל מכל צרה וצוקה במהרה, ומזה נזכה להודות ולהלל לשמו הגדול על נסי נפלאותיו וישועתיו הגדולות אנס"ו.
פרוס יומין דחנוכה תשפ"ד
מכון מתוק מדבש
קונטרס שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל
עם נושע בה' מגן עזרך
הנה אין אתנו יודע עד ָמה ולא בינת אדם לנו לדעת אפילו באפס קצהו של טעם, על מה ולמה עשה השי"ת לעמו
ישראל כזאת ותגעש ותרעש ארץ ומלואה מקול הרג ואבדן הכה ופצוע ושבי ומשחית של כמה אלפים מישראל
בטבח ואכזריות נוראה אשר אין בעט הדלה מילים לתארה ה"י, ועוד ביום גדול וקדוש החותם וגומר את מועדי ירח
האיתנים כדרשת חז"ל שאז ישראל הם תקיפים במצֹות, והגיענו בו לש ֹמח בשמחת התורה לגמרה והשלמתה
ופתיחת לימודה מחדש, ועל כגון זה אמרו רז"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך.
מהענין לציין את דברי הזהר הקדוש בפ' שלח )דף קנט ע"א( שהם תשובת רבי אבא מראשי החברייא קדישא
דהתנ"א רשב"י זי"ע, לחבירו רבי יהודה על שאלותיו בסוד בריאת האדם וכדומה, והשיבו רבי אבא: למה לך
לטרוח כדי להבין את דרכיו הנסתרים אדונך - הוא הבורא, וגזרות חכמתו יתברך, כי שאלתך זו עמוקה היא... ועל
זה נאמר הנסתרות לה' אלהינו, כלומר שלו הם, ולו הם ראויים ואין לנו לשאול בהם, כי מי יכול לדעת ולהשיג דעתו
הסתומה של הקב"ה, כי הוא הדעת והוא היודע... וכל שכן שאין ראוי לשאול בידיעתו של הקדוש ברוך הוא -
שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים אף כי נורא המה למאד.
וניתי ספר תורת ה' לחזות במקרא שכתוב בסיום ברכותיו של אדון הנביאים הרועה הנאמן משה עבד ה' לבני
ישראל, טרם עליית נשמתו הק' לגנזי מרומים: )דברים לג, כט( אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך
ואשר חרב גאותיך... ואתה על במותימו תדרך, ופירש רש"י: לאחר שפרט להם הברכות, אמר להם, מה לי לפרוט
לכם כלל דבר הכל שלכם, אשריך ישראל מי כמוך, תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותיך, ועל זה פירש
בדעת זקנים מבעלי התוספות: הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל.
ובספורנו פירש: עם נושע בה' שלא תהיה תשועתך על ידי מלחמתך, אבל ה' ילחם לכם, מגן עזרך: הוא שעזר
אותך בזמן החוררבן שלא כלית... עזרנו בשם ה', ואשר חרב גאותך, והוא אשר יהיה חרב גאותך שתתרומם, ובאור
החיים הק' שם ביאר פסוקים אלו בלשונו: רוכב על השמים בשביל עזרת ישראל, להלחם בשבילך, כאומרו ה' ילחם
לכם, וכשהוא בא ונלחם להם, כל השמים הם מרכבתו, ומעתה כל כחות השמים ומערכתם באים לעזרת ישראל...
אשריך ישראל... עם נושע בה', פירוש שכל האומות שריהם נלחמים להם... ובזה יש לחוש שיגבה עליו שר שנגדו,
או ה' יגפנו... מה שאין כן ישראל אשריהם שתשועתם היא בה' - שהוא בכבודו נלחם להם, ובזה חרבם גבוהה
ועומדת בלא מיחוש... נושע בה', פירוש שהמלך נושע בתשועתו... והוא אמרו אשריך ישראל מי כמוך שאתה עם
נושע עם ה', שהואו מגן עזרך. ואשר הוא חרב גבהותיך, שאין חרב גדולה כחרב לה' בשלפו אותה מתערה.
לעת כזאת לא ימוש מנגד עינינו מאמר רבותינו ז"ל בשלהי מסכת סוטה: אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים
שיקוים בנו מקרא שכתוב אז תקרא וה' יענה, ְּתַׁשֵוַע ויאמר הנני והן אל כביר לא ימאס תפלת כל פה לשמור את
שארית ישראל ויבוס צרינו בהגלות זרוע ימינו אשר תרעץ אויב ויכלה שעיר וחותנו זרע הפרא אדם שקמו על עם ה'
ונחלתו, ועלינו לזכור הטיב את דברי הפייטן עם ה' חזקו ונתחזקה בלימוד התורה אשר מגינה ומצלת מכל רע
כמובא במאמרי הזהר שלפנינו בהחוברת הנוכחית, כולל התעוררות בקיום המצות מתוך שמחה ורצון הלב, אמונת
אומן והתחזקות איתנה בהשי"ת צור מחסינו כמאמר הכתוב ויתחזק דוד בה' אלהיו, וקול תפילה וצעקה מקירות
הלב בתדירות נמשכת כמאמר חז"ל תולעת יעקב אין כחה אלא בפה שהיא אומנותינו ואומנות אבותינו בכל דור
ודור בעת שקמו אויבינו לכלותינו והשי"ת הצילנו מידם.
ונחתום בדברי הרה"ק בספר מאור ושמש על הפסוק אין כאל ישורון )דברים לג כח(: אבל ישראל עמו שהם שרוים
בין האומות ובעומק הגלות ובמקום מגושם, - אזי - כל תנועה וקול ודיבור שעושין לשמו יתברך הוא יקר מאד בעיני
ה', ועל ידי זה מורידין שפע לכל העולמות וכו', וישראל הם בעלי יכולת להמשיך השפע כל טוב... וממשיכין האורות
להשפיע אל השכינה על ידי תפלתם, והשי"ת מתרומם ומתנשא - בזה - ומתגדל ומתפאר בישראל בכל העולמות, -
ובאמת שיסוד דברי קודש אלו המה מכתבי אור העולם רבינו האריז"ל, - ובודאי יעלה קולינו לפני אבינו האב
הרחמן ונזכה כולנו יחד אחינו כל בית ישראל לשמירה עליונה מכל צרה וצוקה בארץ הקודש ובכל אתר ואתר,
ויערה השי"ת על כל עמו ונחלתו רוח טהרה ממרום להושיענו מתוך נחת והרחבה השתא ובעגלא דידן ובזמן קריב
אמן ואמן.
מר־חשון התשפ"ד
מכון מתוק מדבש
הנה אין אתנו יודע עד ָמה ולא בינת אדם לנו לדעת אפילו באפס קצהו של טעם, על מה ולמה עשה השי"ת לעמו
ישראל כזאת ותגעש ותרעש ארץ ומלואה מקול הרג ואבדן הכה ופצוע ושבי ומשחית של כמה אלפים מישראל
בטבח ואכזריות נוראה אשר אין בעט הדלה מילים לתארה ה"י, ועוד ביום גדול וקדוש החותם וגומר את מועדי ירח
האיתנים כדרשת חז"ל שאז ישראל הם תקיפים במצֹות, והגיענו בו לש ֹמח בשמחת התורה לגמרה והשלמתה
ופתיחת לימודה מחדש, ועל כגון זה אמרו רז"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך.
מהענין לציין את דברי הזהר הקדוש בפ' שלח )דף קנט ע"א( שהם תשובת רבי אבא מראשי החברייא קדישא
דהתנ"א רשב"י זי"ע, לחבירו רבי יהודה על שאלותיו בסוד בריאת האדם וכדומה, והשיבו רבי אבא: למה לך
לטרוח כדי להבין את דרכיו הנסתרים אדונך - הוא הבורא, וגזרות חכמתו יתברך, כי שאלתך זו עמוקה היא... ועל
זה נאמר הנסתרות לה' אלהינו, כלומר שלו הם, ולו הם ראויים ואין לנו לשאול בהם, כי מי יכול לדעת ולהשיג דעתו
הסתומה של הקב"ה, כי הוא הדעת והוא היודע... וכל שכן שאין ראוי לשאול בידיעתו של הקדוש ברוך הוא -
שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים אף כי נורא המה למאד.
וניתי ספר תורת ה' לחזות במקרא שכתוב בסיום ברכותיו של אדון הנביאים הרועה הנאמן משה עבד ה' לבני
ישראל, טרם עליית נשמתו הק' לגנזי מרומים: )דברים לג, כט( אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך
ואשר חרב גאותיך... ואתה על במותימו תדרך, ופירש רש"י: לאחר שפרט להם הברכות, אמר להם, מה לי לפרוט
לכם כלל דבר הכל שלכם, אשריך ישראל מי כמוך, תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותיך, ועל זה פירש
בדעת זקנים מבעלי התוספות: הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל.
ובספורנו פירש: עם נושע בה' שלא תהיה תשועתך על ידי מלחמתך, אבל ה' ילחם לכם, מגן עזרך: הוא שעזר
אותך בזמן החוררבן שלא כלית... עזרנו בשם ה', ואשר חרב גאותך, והוא אשר יהיה חרב גאותך שתתרומם, ובאור
החיים הק' שם ביאר פסוקים אלו בלשונו: רוכב על השמים בשביל עזרת ישראל, להלחם בשבילך, כאומרו ה' ילחם
לכם, וכשהוא בא ונלחם להם, כל השמים הם מרכבתו, ומעתה כל כחות השמים ומערכתם באים לעזרת ישראל...
אשריך ישראל... עם נושע בה', פירוש שכל האומות שריהם נלחמים להם... ובזה יש לחוש שיגבה עליו שר שנגדו,
או ה' יגפנו... מה שאין כן ישראל אשריהם שתשועתם היא בה' - שהוא בכבודו נלחם להם, ובזה חרבם גבוהה
ועומדת בלא מיחוש... נושע בה', פירוש שהמלך נושע בתשועתו... והוא אמרו אשריך ישראל מי כמוך שאתה עם
נושע עם ה', שהואו מגן עזרך. ואשר הוא חרב גבהותיך, שאין חרב גדולה כחרב לה' בשלפו אותה מתערה.
לעת כזאת לא ימוש מנגד עינינו מאמר רבותינו ז"ל בשלהי מסכת סוטה: אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים
שיקוים בנו מקרא שכתוב אז תקרא וה' יענה, ְּתַׁשֵוַע ויאמר הנני והן אל כביר לא ימאס תפלת כל פה לשמור את
שארית ישראל ויבוס צרינו בהגלות זרוע ימינו אשר תרעץ אויב ויכלה שעיר וחותנו זרע הפרא אדם שקמו על עם ה'
ונחלתו, ועלינו לזכור הטיב את דברי הפייטן עם ה' חזקו ונתחזקה בלימוד התורה אשר מגינה ומצלת מכל רע
כמובא במאמרי הזהר שלפנינו בהחוברת הנוכחית, כולל התעוררות בקיום המצות מתוך שמחה ורצון הלב, אמונת
אומן והתחזקות איתנה בהשי"ת צור מחסינו כמאמר הכתוב ויתחזק דוד בה' אלהיו, וקול תפילה וצעקה מקירות
הלב בתדירות נמשכת כמאמר חז"ל תולעת יעקב אין כחה אלא בפה שהיא אומנותינו ואומנות אבותינו בכל דור
ודור בעת שקמו אויבינו לכלותינו והשי"ת הצילנו מידם.
ונחתום בדברי הרה"ק בספר מאור ושמש על הפסוק אין כאל ישורון )דברים לג כח(: אבל ישראל עמו שהם שרוים
בין האומות ובעומק הגלות ובמקום מגושם, - אזי - כל תנועה וקול ודיבור שעושין לשמו יתברך הוא יקר מאד בעיני
ה', ועל ידי זה מורידין שפע לכל העולמות וכו', וישראל הם בעלי יכולת להמשיך השפע כל טוב... וממשיכין האורות
להשפיע אל השכינה על ידי תפלתם, והשי"ת מתרומם ומתנשא - בזה - ומתגדל ומתפאר בישראל בכל העולמות, -
ובאמת שיסוד דברי קודש אלו המה מכתבי אור העולם רבינו האריז"ל, - ובודאי יעלה קולינו לפני אבינו האב
הרחמן ונזכה כולנו יחד אחינו כל בית ישראל לשמירה עליונה מכל צרה וצוקה בארץ הקודש ובכל אתר ואתר,
ויערה השי"ת על כל עמו ונחלתו רוח טהרה ממרום להושיענו מתוך נחת והרחבה השתא ובעגלא דידן ובזמן קריב
אמן ואמן.
מר־חשון התשפ"ד
מכון מתוק מדבש
קונטרס מדת הרחמים
מדת הרחמים
אב הרחמים
איתא בגמ' (ר"ה יז ע"ב) בדרשת הכתוב שבסדר י"ג מדות הרחמים: ה' ה', (שמות לד, ו), אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם, ופרש"י: ה' ה', מדת רחמים אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב, ובהגה"ה שם שבפי' התוס' כתב: כנוי מדת רחמים הוא שלפי שהוא אדון על כֹּל צריך להתנהג עם כל במדת רחמים... וחנון מדת רחמים היא שלא בעת צרה כי בטרם תגיע הצרה הוא מרחם שלא תבא. והספורנו פי' שם דמדת רחום היינו על החייבים, להקל ענשם בקראם אליו.
והנה האור החיים הק' פירש שם בתוך דבריו על הפ' אל רחום בהאי לישנא: כשיטיב ה' ברחמיו לאיש, הגם שיחטא לא יפחות מטובו דבר... להשוות להם רחמים שיהיה אחר שיחטא, כי כן היא המדה, ולעיל שם בפרשה ביאר את כונת משה רבינו ע"ה בבקשתו לפני השי"ת ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, דהיינו שיבדלו משאר האומות לזכות להשראת מדת הרחמים ומעלה עליונה שאין למעלה ממנה, ונתרצה אל עליון ואמר אליו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה להנהיגם במדת שֵׁם שלם המיוחד ב"ה, - שהוא שם הוי"ה המורה על מדת הרחמים.
להבנת ענין זה נצטט קצת מדברי הרב המאור ושמש בספרו הק' על הפסוק שם בפ' כי תשא הראני נא את כבודך, בתוך דברי קדשו: כל חפצו ורצונו של משה רבינו היה לידע איזה דרך לבקש רחמים על ישראל למחול להם לגמרי עון העגל, וְיָדַע בשכלו שיש איזה מקום אצל הבורא ב"ה אשר שם לא יגיע שום פגם ע"י שום חטא, ובודאי שם הוא רחמים גמורים בלא שום תערובת דין כלל... על כן ביקש - מהשי"ת - לידע זאת המדרגה כדי להמשיך משם רחמים גמורים על ישראל... והיה עת רצון אז, הודיע לו הקב"ה הנה מקום אתי וגו', כי אמת הוא המקור הרחמים שאין בו תערובות דין כלל, הם הי"ג תיקונים עילאין - היינו בחינת י"ג מדות הרחמים, הנקראים מכילין דרחמי - שם אינו מגיע שום פגם, ושם כולו לבן ורחמים גמורים, כשאנו צריכים להמשיך רחמים אנו ממשיכים משם ולמטה להמתיק כל הדינים שבכל הבחינות וכל העולמות, וזהו הנה מקום אתי, להוריד משם רחמים גמורים להמתיק הדינים.
וכבר הבטיחנו חז"ל בכמה מקומות (שבת קנא ע"ב - ביצה לב ע"ב, ועוד) בדרשת הכתוב (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכלשון הבעל הטורים שם בפרשה על מקרא זה: שכל מי שיש בו רחמים ומרחם על הבריות, הקב"ה מרחם עליו כאב על הבן, ובאור החיים הק' העלה שם בפרשה דהיינו כשמקיימים רצון ה' בהכחדת העיר הנדחת, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש... ואומרו ורחמך, שהשי"ת יתנהג עם האדם ברחמים רק בהיותו הוא עצמו רחמן על כל, השי"ת יזכינו לזה אמן.
חודש הרחמים התשפ"ג
מכון מתוק מדבש
אב הרחמים
איתא בגמ' (ר"ה יז ע"ב) בדרשת הכתוב שבסדר י"ג מדות הרחמים: ה' ה', (שמות לד, ו), אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם, ופרש"י: ה' ה', מדת רחמים אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב, ובהגה"ה שם שבפי' התוס' כתב: כנוי מדת רחמים הוא שלפי שהוא אדון על כֹּל צריך להתנהג עם כל במדת רחמים... וחנון מדת רחמים היא שלא בעת צרה כי בטרם תגיע הצרה הוא מרחם שלא תבא. והספורנו פי' שם דמדת רחום היינו על החייבים, להקל ענשם בקראם אליו.
והנה האור החיים הק' פירש שם בתוך דבריו על הפ' אל רחום בהאי לישנא: כשיטיב ה' ברחמיו לאיש, הגם שיחטא לא יפחות מטובו דבר... להשוות להם רחמים שיהיה אחר שיחטא, כי כן היא המדה, ולעיל שם בפרשה ביאר את כונת משה רבינו ע"ה בבקשתו לפני השי"ת ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, דהיינו שיבדלו משאר האומות לזכות להשראת מדת הרחמים ומעלה עליונה שאין למעלה ממנה, ונתרצה אל עליון ואמר אליו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה להנהיגם במדת שֵׁם שלם המיוחד ב"ה, - שהוא שם הוי"ה המורה על מדת הרחמים.
להבנת ענין זה נצטט קצת מדברי הרב המאור ושמש בספרו הק' על הפסוק שם בפ' כי תשא הראני נא את כבודך, בתוך דברי קדשו: כל חפצו ורצונו של משה רבינו היה לידע איזה דרך לבקש רחמים על ישראל למחול להם לגמרי עון העגל, וְיָדַע בשכלו שיש איזה מקום אצל הבורא ב"ה אשר שם לא יגיע שום פגם ע"י שום חטא, ובודאי שם הוא רחמים גמורים בלא שום תערובת דין כלל... על כן ביקש - מהשי"ת - לידע זאת המדרגה כדי להמשיך משם רחמים גמורים על ישראל... והיה עת רצון אז, הודיע לו הקב"ה הנה מקום אתי וגו', כי אמת הוא המקור הרחמים שאין בו תערובות דין כלל, הם הי"ג תיקונים עילאין - היינו בחינת י"ג מדות הרחמים, הנקראים מכילין דרחמי - שם אינו מגיע שום פגם, ושם כולו לבן ורחמים גמורים, כשאנו צריכים להמשיך רחמים אנו ממשיכים משם ולמטה להמתיק כל הדינים שבכל הבחינות וכל העולמות, וזהו הנה מקום אתי, להוריד משם רחמים גמורים להמתיק הדינים.
וכבר הבטיחנו חז"ל בכמה מקומות (שבת קנא ע"ב - ביצה לב ע"ב, ועוד) בדרשת הכתוב (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכלשון הבעל הטורים שם בפרשה על מקרא זה: שכל מי שיש בו רחמים ומרחם על הבריות, הקב"ה מרחם עליו כאב על הבן, ובאור החיים הק' העלה שם בפרשה דהיינו כשמקיימים רצון ה' בהכחדת העיר הנדחת, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש... ואומרו ורחמך, שהשי"ת יתנהג עם האדם ברחמים רק בהיותו הוא עצמו רחמן על כל, השי"ת יזכינו לזה אמן.
חודש הרחמים התשפ"ג
מכון מתוק מדבש
קונטרס אשריכם ישראל
מדבר על מעלותיהם של עם ישראל בקודש
קונטרס ירח האיתנים
ירח האיתנים
עת רצון ועיקר התיקון
הנה מקרא מלא דיבר הכתוב (מלכים-א ח, ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי, ופירשו רז"ל בגמ' (ר"ה יא.) שלשון איתנים מורה על חוזק דהיינו שהחודש השביעי הנקרא תשרי הוא תקיף וחזק במצות, ופירש"י שם שהם: שופר יוה"כ וסוכה לולב וערבה וניסוך המים, וכ"כ הרד"ק שם במלכים שאיתנים מורה על חוזק המצות שיש בזה החדש חגים ומצות, והרלב"ג הוסיף להפליג בזה וכתב: ירח האיתנים כי בו המועדים היותר חזקים והיותר מיישרים אל השלימות, (כמו שביאר בזה בפ' פנחס). ולפנינו חין מליצת הגה"ק בעל יסוד ושורש העבודה זי"ע בהקדמתו לשער האיתון שבספרו זה: מודעת זאת שחדש תשרי הוא זמן אסיפה וקהלה להקהל ולעמוד על נפשם לחלות את פני המלך שלמה [הקב"ה] שהשלום שלו, כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי, ולזכר זכרונות שופרות (מלשון שפיר ויופי) מעשי אבות איתני עולם, וזמנו גורם שהחלש יאמר גבור ותקיף במצות אני להתחזק בעשיית המצות בזה החדש.
ומה מאד נעמו דבריו הק' של הרבי ר' אלימלך זי"ע בספר נועם אלימלך (פ' נח עה"כ ותנח התיבה החודש השביעי): שעיקר הוא לאדם לתקן את מעשיו בחודש השביעי הוא תשרי ואז תפלתו רצוי יותר משאר ימות השנה כמו שדרשו רז"ל דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה שאז הוא כח יותר השראת הקדושה וכו', לאחר שעברו ג"כ ימי החג וקיים בהם מצות סוכה ולולב ואז יש כח להקדושה לשלוט על הרי אררט, רמז להקליפות לשבר אותם ע"י הקדושה. והוא ע"ד שכתב הרה"ק מוהר"ן זי"ע בספר מאור עינים (בשלהי פ' נח): ובפרט בחודש תשרי ע"י מצות שופר וסוכה ולולב ביותר ממתיקים דינים וכו', ואז אצל בעל החסד והרצון אין שום דין והדינים נסים מלפניו, וכלשון קדשו להלן בפ' האזינו (בתוך ד"ק עה"פ כי שם ה' אקרא): והקב"ה חפץ חסד הוא על כן הוקבע יום הדין בר"ה שדן כל באי העולם, ואז מפחד ואימת הדין חוזרים בכל לבם אל ה' ומעוררים הרחמים של השם ע"י השופר וממשיכים הרחמנות בעולם שלא יהא תוהו רק ישאר נברא, נמצא בכל ר"ה נברא העולם ממש ויוצא הבריאה מסוד התוהו, ומי גרם לחסד ורחמים שיתפשטו, הדין שנתעורר בר"ה והוא המסובב שיתעורר הרחמים, ובכל ימי עשרת ימי תשובה מעוררין יותר בכל יום ויום ומתגלה הרחמנות ומתפשט יותר.
ונחתום בדברי סניגורם של ישראל הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בספר קדושת לוי (בריש דרושי חנוכה): בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת שיש הבורא עולם, ובמקום אחר כתב (בריש הדרוש לפסח) אליבא דמ"ד בתשרי נברא העולם, דהיינו ההנהגה שהקב"ה מנהיג את העולם בחסדו הגדול, וכמו שסיים דבריו בפ' בא: בתשרי אנו עושין הרבה מצות ועל ידי המצות אנו מעוררים השפע מלמעלה למילוי בקשתינו, ועלינו לחלות ולצפות לזה בבחינות שברוחניות ובגשמיות ובגילוי אור פני מלך חיים השתא בשנה הבאה עלינו לטובה לשנת גאולה וישועה שלימה ובכתיבה וחתימה טובה עלינו ועל כל ישראל אמן.
פרוס ירח האתנים תשפ"ג
מכון מתוק מדבש
עת רצון ועיקר התיקון
הנה מקרא מלא דיבר הכתוב (מלכים-א ח, ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי, ופירשו רז"ל בגמ' (ר"ה יא.) שלשון איתנים מורה על חוזק דהיינו שהחודש השביעי הנקרא תשרי הוא תקיף וחזק במצות, ופירש"י שם שהם: שופר יוה"כ וסוכה לולב וערבה וניסוך המים, וכ"כ הרד"ק שם במלכים שאיתנים מורה על חוזק המצות שיש בזה החדש חגים ומצות, והרלב"ג הוסיף להפליג בזה וכתב: ירח האיתנים כי בו המועדים היותר חזקים והיותר מיישרים אל השלימות, (כמו שביאר בזה בפ' פנחס). ולפנינו חין מליצת הגה"ק בעל יסוד ושורש העבודה זי"ע בהקדמתו לשער האיתון שבספרו זה: מודעת זאת שחדש תשרי הוא זמן אסיפה וקהלה להקהל ולעמוד על נפשם לחלות את פני המלך שלמה [הקב"ה] שהשלום שלו, כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי, ולזכר זכרונות שופרות (מלשון שפיר ויופי) מעשי אבות איתני עולם, וזמנו גורם שהחלש יאמר גבור ותקיף במצות אני להתחזק בעשיית המצות בזה החדש.
ומה מאד נעמו דבריו הק' של הרבי ר' אלימלך זי"ע בספר נועם אלימלך (פ' נח עה"כ ותנח התיבה החודש השביעי): שעיקר הוא לאדם לתקן את מעשיו בחודש השביעי הוא תשרי ואז תפלתו רצוי יותר משאר ימות השנה כמו שדרשו רז"ל דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה שאז הוא כח יותר השראת הקדושה וכו', לאחר שעברו ג"כ ימי החג וקיים בהם מצות סוכה ולולב ואז יש כח להקדושה לשלוט על הרי אררט, רמז להקליפות לשבר אותם ע"י הקדושה. והוא ע"ד שכתב הרה"ק מוהר"ן זי"ע בספר מאור עינים (בשלהי פ' נח): ובפרט בחודש תשרי ע"י מצות שופר וסוכה ולולב ביותר ממתיקים דינים וכו', ואז אצל בעל החסד והרצון אין שום דין והדינים נסים מלפניו, וכלשון קדשו להלן בפ' האזינו (בתוך ד"ק עה"פ כי שם ה' אקרא): והקב"ה חפץ חסד הוא על כן הוקבע יום הדין בר"ה שדן כל באי העולם, ואז מפחד ואימת הדין חוזרים בכל לבם אל ה' ומעוררים הרחמים של השם ע"י השופר וממשיכים הרחמנות בעולם שלא יהא תוהו רק ישאר נברא, נמצא בכל ר"ה נברא העולם ממש ויוצא הבריאה מסוד התוהו, ומי גרם לחסד ורחמים שיתפשטו, הדין שנתעורר בר"ה והוא המסובב שיתעורר הרחמים, ובכל ימי עשרת ימי תשובה מעוררין יותר בכל יום ויום ומתגלה הרחמנות ומתפשט יותר.
ונחתום בדברי סניגורם של ישראל הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בספר קדושת לוי (בריש דרושי חנוכה): בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת שיש הבורא עולם, ובמקום אחר כתב (בריש הדרוש לפסח) אליבא דמ"ד בתשרי נברא העולם, דהיינו ההנהגה שהקב"ה מנהיג את העולם בחסדו הגדול, וכמו שסיים דבריו בפ' בא: בתשרי אנו עושין הרבה מצות ועל ידי המצות אנו מעוררים השפע מלמעלה למילוי בקשתינו, ועלינו לחלות ולצפות לזה בבחינות שברוחניות ובגשמיות ובגילוי אור פני מלך חיים השתא בשנה הבאה עלינו לטובה לשנת גאולה וישועה שלימה ובכתיבה וחתימה טובה עלינו ועל כל ישראל אמן.
פרוס ירח האתנים תשפ"ג
מכון מתוק מדבש
תיקון מ''ח מתיקוני הזוהר
תיקון מ''ח מתיקוני הזוהר
קונטרס תורה אור
קונטרס תורה אור
קונטרס מאמרי קריאת שמע
קריאת שמע
עול מלכות שמים
תנינן בפרק ב' דברכות (יג.) אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולהלן שם במשנה (טז.) במעשה דרבן גמליאל שקרא ק"ש בלילה הראשונה שנשא אשה, שנינו תשובת רבן גמליאל: איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת.
ומהנכון להעלות דברי האבן עזרא בריש עשרת הדברות בפסוק אנכי ה' אלהי"ך מה שכתב בתוך אורך דבריו הק': השם לבדו הוא העומד בלא שינוי ואין זולתו שוכן עד ולא כמוהו יושב קדם סלה, ומעמיד העולם העליון בכוח, והעולם באמצעי בכח השם, ומלאכיו הקדושים שהם בעולם בעליון, וזה העולם השפל שאנו בו מעמידו בכח השם ובכח שני העולמים העליונים, והנה יספיק למשכיל בכל גוי דבור אנוכי ה'... והנה זה הדבור הראשון - אנכי - שאמר השם הנכבד כולל כל מצות הלב, והלשון - דבור - והמעשה. כי מי שאינו מאמין בלבו בשם אין עליו מצוה, "וחייב אדם להזכירו בכל רגע לכבודו" כי כל מה שיעשה לא יעשנו כי אם בעבור כבודו.
וז"ל הדעת זקנים מבעלי התוספות שם: אנכי ה' אלהי"ך ואני מצוך שתדעו ידיעה ברורה כי אני הבורא וכי אני הוא המצוה כל המצות ונאמן ליפרע הטוב והרע, וידיעת השם "שחייב אדם לדעת שהוא הבורא יתברך". והרמב"ם ז"ל פירש פסוק אנכי בפרטות בריש הלכות יסודי התורה, ובין השאר כתב (בפ"א ה"ז): אלוה זה אחד הוא ואינו שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם... וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ וכו' ואינו גוף לפיכך לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר. לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד. ועל פרשה ראשונה דק"ש כתב הרמב"ם בריש הלכות ק"ש (פ"א ה"ב) שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו.
והחינוך (מצוה תמז) כתב: שנצטוינו להאמין כי השי"ת הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד בלי שום שיתוף שנאמר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" כו', קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו כי השם שהוא אלקינו אחד הוא. והראיה שזו היא מצות עשה - אמרם ז"ל תמיד במדרשם: על מנת ליחד שמו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, כלומר ההודאה ביחוד והאמונה. ומסיים שם - והוא העמוד החזק שלב כל בן דעת סמוך עליו.
ונחתום בדברי האור החיים שם בתוך ביאורו את הכתוב אנכי: ע"ד אמרם ז"ל בפ' יושב תהילות ישראל, כי לא נתרצה הקב"ה בתהילת מהלליו כשאמרו אלהי עולם, ולא אלהי המלאכים, אלא כשאמרו ברוך ה' אלהי ישראל כו', ובזה פרסם מעלות ישראל בעליונים.
ז' מרחשון תשפ"ב
מכון "מתוק מדבש
עול מלכות שמים
תנינן בפרק ב' דברכות (יג.) אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולהלן שם במשנה (טז.) במעשה דרבן גמליאל שקרא ק"ש בלילה הראשונה שנשא אשה, שנינו תשובת רבן גמליאל: איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת.
ומהנכון להעלות דברי האבן עזרא בריש עשרת הדברות בפסוק אנכי ה' אלהי"ך מה שכתב בתוך אורך דבריו הק': השם לבדו הוא העומד בלא שינוי ואין זולתו שוכן עד ולא כמוהו יושב קדם סלה, ומעמיד העולם העליון בכוח, והעולם באמצעי בכח השם, ומלאכיו הקדושים שהם בעולם בעליון, וזה העולם השפל שאנו בו מעמידו בכח השם ובכח שני העולמים העליונים, והנה יספיק למשכיל בכל גוי דבור אנוכי ה'... והנה זה הדבור הראשון - אנכי - שאמר השם הנכבד כולל כל מצות הלב, והלשון - דבור - והמעשה. כי מי שאינו מאמין בלבו בשם אין עליו מצוה, "וחייב אדם להזכירו בכל רגע לכבודו" כי כל מה שיעשה לא יעשנו כי אם בעבור כבודו.
וז"ל הדעת זקנים מבעלי התוספות שם: אנכי ה' אלהי"ך ואני מצוך שתדעו ידיעה ברורה כי אני הבורא וכי אני הוא המצוה כל המצות ונאמן ליפרע הטוב והרע, וידיעת השם "שחייב אדם לדעת שהוא הבורא יתברך". והרמב"ם ז"ל פירש פסוק אנכי בפרטות בריש הלכות יסודי התורה, ובין השאר כתב (בפ"א ה"ז): אלוה זה אחד הוא ואינו שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם... וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ וכו' ואינו גוף לפיכך לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר. לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד. ועל פרשה ראשונה דק"ש כתב הרמב"ם בריש הלכות ק"ש (פ"א ה"ב) שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו.
והחינוך (מצוה תמז) כתב: שנצטוינו להאמין כי השי"ת הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד בלי שום שיתוף שנאמר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" כו', קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו כי השם שהוא אלקינו אחד הוא. והראיה שזו היא מצות עשה - אמרם ז"ל תמיד במדרשם: על מנת ליחד שמו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, כלומר ההודאה ביחוד והאמונה. ומסיים שם - והוא העמוד החזק שלב כל בן דעת סמוך עליו.
ונחתום בדברי האור החיים שם בתוך ביאורו את הכתוב אנכי: ע"ד אמרם ז"ל בפ' יושב תהילות ישראל, כי לא נתרצה הקב"ה בתהילת מהלליו כשאמרו אלהי עולם, ולא אלהי המלאכים, אלא כשאמרו ברוך ה' אלהי ישראל כו', ובזה פרסם מעלות ישראל בעליונים.
ז' מרחשון תשפ"ב
מכון "מתוק מדבש
קונטרס מאמרי קידוש השם
קונטרס מאמרי קידוש השם
לקט מאמרי הרשב''י.
מאמרי הילולא התנא האלקי
רבי שמעון בן יוחאי זי"ע
במעלת ושבח תורתו
הקדמה
אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם עד סופו! (סוכה מ"ה:).
היה רבי שמעון בר יוחאי סוד הרחמים הפשוטים, ניצוץ נשמתו של משה רבינו הגואל האחרון, ניצוץ יותם בן עוזיהו, וניצוץ כל הקדושים אשר בארץ המה והשרידים אשר ה' קורא, בזכותם תותר במהרה בימנו השבועה, והקדוש ברוך הוא יקיים הבטחתו שהבטיח לאיילה, שישוב ויפקוד אותה ברחמים וישיבה לביתה כבראשונה.
גדוש הזוהר הקדוש מעשיות פלא, מפלא הפלאים, פני האדון ה' דא רבי שמעון בר יוחאי, שכל ימי חייו היו מסכת מתמשכת של ייחודים והמתקות, שחזקו את כוח הטוב בעולם ודחקו את רגלי הרע והקלי'. הוא חשף מעיינות בלתי נדלים של דביקות ואהבה הבורא, ואלו הורידו את השכינה למטה, וגירשו את כוחות האופל אל נוקבא דתהומא רבא. וכך אומר רבי שמעון, ביום ההילולא, בעיצומה של ה'אידרא זוטא': "אני לדודו ועלי תשוקתו", כל הימים שהייתי מחובר בזה העולם, התקשרתי בקשר אחד בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עכשיו, ועלי תשוקתו, שהקדוש ברוך וכל סייעתו, באים לשמוע בחדווה מילים סתומים שאני עתיד לדרוש..."
כשביקש רבי שמעון בר יוחאי מהקדוש ברוך להשיב לידיו את רבי יצחק שנמסר לידי מלאך המוות, היה מלאך המוות בורח על נפשו ולא חדל לרטון: אין אפילו שמץ של דין במחיצתו של רבי שמעון! שביב דין דקיק כגץ היוצא מתחת הפטיש, לא מסוגל להתקיים בד' אמותיו! כי על כן בא בקרבו לידי התגלמות, מעיין הרחמים הגנוז אשר עין לא ראתה אלוקים זולתך, שהוא מעיין של לעתיד לבא, אשר כשמגיע לפתח של בית דוד, נעשה כנחל שוטף, ורוחצין בו זבין וזבות נדות ויולדות, וכל מבעלי מומין מתרפאים ונכנסים ליהנות מזיו השכינה באנפאה נהירין.
פתח רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי, תמן [באידרא רבא] יאות הוה למידחל, אנן, בחביבותא תליא מילתא"... יש לנו כעת דרך חדשה של גילוי געוגעועים ואהבה לקודש ברוך הוא, שהיא הדרך של כל הדרכים, דרך הגאולה של לעתיד לבא...
כל אור ונועם החסידות, מוצאם ויניקתם ממאמר זה של "אנן בחביבותא תליא מילתא"! לגלות את האהבה הספונה בלב ליבו של כל יהודי, ולהתקרב לבורא העולם במרוצה וחשק וגעגועים, עד שיבור כל המסכים המבדילים וביאת הבן אצל אביו.
A
מרכז מתוק מדבש מיסודו של הגאון הצדיק רבי דניאל פריש, בעל מתוק מדבש, שהאיר את שמי העולם בחיבורו הנורא על ספר הזוהר הקודש, פועל ללא הרף להפצת אור הזוהר הקדוש, מתוך שאיפה להציף עוד ועוד נפשות יהודיות, בנועם העליון שבין שיטי הזוהר, ולקרב אותן למחוזות האמת של ימות המשיח וקץ הפלאות.
כמו תינוק קצר בדעת, שאינו מסוגל לראות אחרית דבר מראשיתו, ואשר מתוך כך רואה בכאבים הנגרמים לו אגב מאמץ להעלות לו ארוכה, צער וייסורים אשר מן הראוי להיפטר מהם, כך אנו יתמי דיתמי, בנים שגלו מעל שולחן אביהם ושקעו במצולות גלות הדעת המרה והכואבת, רואים בקוצר דעתנו וב'מוחין דקטנות' שלנו, את ההתרחשויות השונות שסביבנו, כהתגלמויות מייסרות של המושג 'גלות'. אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ואנו סבורים כי זו היא הגלות שהשתלשלה יום נוסף וירדה מדחי אל דחי, גולה אחר גולה. ובאמת, הננו העניים ממעש, עניים בדעת, אין אתנו יודע עד כמה עמקו מחשבות הבורא ומה רבו מעשיו, והמעשים כולם וההתרחשויות טובים מאוד מאוד, כפי שיווכח במהרה בימנו לעיני כל בשר, רק הדעת שלנו בגלות קשה והשכל בקטנות, וזו היא הגלות האמיתית עליה דווים כל הדווים.
רבי שמעון בר יוחאי הוא נשמת הגואל האחרון, ועל כן הוא הוציא במידה רבה את הדעת שלנו מן הגלות. הוא סייע בידינו רבות להפנות מבט אל נקודת ה'תכלית', ולהתרפא בכך במקצת מן הייסורים הקשים העוברים עלינו וחולפים על בשרנו. כשאדם חש בכאבים קשים, הוא עוצם עיניו בחוזקה. מבואר בספרים הקדושים, כי באותה שעה, הנפש שלו, החשה גם כן בייסורים, מפנה מחשבתה מכל חיזו דהאי עלמא, וממקדת את מבטה בנקודת התכלית הרחוקה והנעלמת, שם מתגלה הטוב שבכל מיני הצער שעוברים על הבריות בזה העולם, ובזה היא מוצאת מנוח מייסוריה. הנקודה הקטנה הזאת, היא נקודת הדעת, שם מתגלים כל ההפכים ומתיישרים כל ההדורים. נקודת הדעת היא החיבור החשאי והבלתי אפשרי, בין המופלג והבלתי נתפס, להווה ולמציאותי. החיבור שבין גלות לגאולה, והחיבור שבין יהודי פשוט לרזי רזין מדברים שכיסה עתיק יומין.
רבי שמעון בר יוחאי, גילה לנו את נקודת הדעת האמיתית, וככל שאנו עוסקים בספרו הקדוש ובגילויו המפעים, אנו הולכים ונחלצים מקשיי הגלות וזוכים לנחמה פורתא שהיא אתחלתא דגאולה. סודות התורה הם רפאות לבשרינו ושיקוי לעצמותינו. מרפאים הם את מומי הגוף והלב וחובשים את פצעי הנפשות, ובכך מכשירים את הבריות לקראת הגאולה העתידה, בו כל כולו הטוב והמטיב. היינו שגם דברים שבהעדר העדת וחסרונה ברכו עליהם באמונה 'ברוך דיין אמת', יתבררו כטוב מוחלט ונגלה שראוי לברך עליהם בגיל ורינה את ברכת הנהנין.
אין זה סוד שדורנו הוא דור הגאולה השלימה, כפי שנמו בלאט צדיקי קמאי ואף חרטו ברטט על ספריהם הקדושים. אשר על כן, סודות התורה, אותן מטמוניות ומכמוניות כמוסות ולוטות שהיו סתומות קרוב לאלפיים שנה ולא נודעו אלא למתי מעט מיורדי מרכבה, מתחילות לבצבצץ קמעה קמעה מבעד למעטה הגלות המאובק, ובאות לידי גילוי שלא נצפה זה עידן ועידנים. וכך כותב רשב"י בעצמו, כי באחרית הימים, תתרחש בשנית נס קריעת ים סוף, ובו יבקע ים התורה בפני תלמידי החכמים, כדי שיוכלו ללכת בנתיבי הסוד, בתוך הים בחרבה.
אנשים הצועדים במשעולי ספר הזוהר הקדוש, נוכחים במוחש, כיצד כל דיבור ודיבור של רשב"י, חובש את נגעי הנפשות ומאחה את קרעי הלבבות. מים זכים מן העדן הנצחי נוטפים עליהם מן השיטין הקדושים, הגווילים הנשרפים והאותיות הפורחות, וראשם נמלא טל, קווצתם רסיסי לילה.
וכן כתוב בזוה"ק (ח"ג קכ"ד:): ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי, ויתקיים בהון "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (דברים ל"ב).
A
לבנת הספיר זו שבה מתהפכים כל הגוונים לטוב, מתגלה ביותר ביומא דהילולא של רשב"י, שהוא ראש השנה לסודות התורה ויום הגאולה והנחמה. כמו בשנת פטירתו של רשב"י, בה התגלו ביום ההילולא, סודי סודות שלא שמעתן אוזן מעולם, כך מידי שנה בשנה, מוצאים עצמם אלפי יהודים תמימים, מסכיתים בהשתאות לקול הפנימי שבנשמתם הלואט על אוזנם את סוד הגאולה ומבקש לגלות את הקץ. בת קול זו, היא הכמיהה לאחוז בקרש ההצלה הנשלח לנו ממרום אל תהומות הגלות, ולצאת בעזרתו מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה.
במרכז מתוק מדבש, ערים מידי שנה בשנה להתעוררות הכבירה השוטפת את שדרות הציבור כנחל גואה, ודוחקת ברבים לאזור עוז, ולהציץ מאחורי הפרגוד, אל היכלי הנועם שטופי ההוד, בו מסבים עשרות אלפי לומדי הזוהר הקדוש על גדות נחל העדנים, ומתענגים על מבועי האפרסמון השוצפים ומפיצים ניחוח של בשמים טובים. אלו הם היכלות הגאולה, על פתחו נזנחים כל עניני העולם החולף, ובצילו סוכים ברוח הקודש ונופלים למשכב בחולי האהבה.
אלפי פניות של יהודים כמהי-אור, מציפות את הטלפוניה של המרכז, ומותירות את ידי העוסקים במלאכת הקודש, מלאות עבודה וטרודות ללא הפוגה בשליחה ליעדם של סטים "זוהר מתוק מדבש", כאלו העתידים להפוך את חייהם של רוכשיהם, לגן-עדן עלי-אדמות.
יחד עם הפצת הזוהר, מושקעים כוחות כבירים בעריכת קונטרסים קלים לעיון ולהבנה, בין דפיהם ניתן למצוא פנינים נבחרים מאוצרות הזוהר, כאלו המדברים על ליבו של כל יהודי, ומעוררים בקרבו גיצי יהדות רדומים. בשנה האחרונה הוצאה לפועל תוכנית מנויים מיוחדת במינה, במהלכה התאפשר לכל מעוניין, להירשם לקבלת הקונטרסים תמידין כסדרם, ישירות לבית וללא צורך בתשלום. עד כה קלטה המערכת אלפי מנויים חדשים, כשזרם הפונים אינו יודע שבעה.
A
בשנה החולפת, התרחבה פעילות "מרכז מתוק מדבש" והוכפלה, עד שלא נמצא מדן ועד באר שבע יהודי שלא יודע 'זוהר' מה הוא. לא עוד סדרת ספרים מאובקת המונחת בירכתי ארון מט לנפול וחתומה בשבעין עזקין, כי אם עשרות כרכים הדורים ומבוארים בפירוש שאינו מותיר מעיין אחד שווה נפש. הזוהר החדש והמפורש, פותח שערים לכל יהודי ויהודי, לבא ולהיכנס בהיכלא דרשב"י, ולחשוף את שורש נשמתו שלו עצמו, שלמרות כל מה שהיה וכל הרפתקאי דעדי עליה, באורח פלא, לא נפגם כלל וממשיך לזרוח באור יקרות. אכן, נשמתו של יהודי היא בית אלוקים, והאדם לא ידע...
היהודים הרבים הללו המציצים לעולמו של רשב"י ונפגעים, הופכים תודות לפעילות המרכז, למדורה ענקית המאיימת להפוך את הגולה כולה למדורת אש. יהודים אלו, נראו גם נראו, במעמד "תורתו מגן לנו" - הוועידה הגדלה ללומדי הזוהר, בהשתתפות גדולי ומאורי תורת הנגלה והנסתר, במהלכו העלו מאורי החסידות בת זמננו על נס, את התמורה המבורכת שחלה בהתייחסות ללימוד הנסתר בכלל ולספר הזוהר הקדוש בפרט, כשתודות לכך מתפשט לימוד הזוהר המזכך והמצרף, בקצב מהיר ומזורז, ומשמעות הדבר משתלבת כמין חומר ביתר סממני הגאולה ההולכים ומפציעים בזה אחר זה.
בעבודה מאומצת סביב השעון, הולכת ונפרסת על ידי המרכז, רשת שיעורים צפופה ובלתי עבירה, שאינה מותירה עיר וישוב בארץ ישראל, שקועים בעלטת ליל הגלות, מבלי להאיר עליה את בוקרו של רשב"י. למרבה הפלא, גם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, נמוגים ומתמוססים כליל מול הדיבורים החדשים והמאירים, המוחדרים לאוזניהם במהלך שיעורים המוניים שעל ידי המרכז, ותוך זמן קצר מביעים את משאלת לבבם להסתפח בנחלת ה' ולשוב בתשובה שלימה.
A
בעידודם של גודלי ישראל, הוכרז ביומא דהילולא האחרון של הגאון הצדיק רבי דניאל פריש זצוק"ל – בעל "מתוק מדבש", על ייסוד מגמת לימוד של "עמוד היומי" בזוהר הקדוש, תודות לה יוכל כל יהודי שתרתו אומנותו, להיחשף לדבריו הקדושים של רשב"י, ולזכך בעקבותיהם את אורח חייו תוך עליה ממדרגה למדרגה.
עד כה נודע על קרוב לאלף בעלי נפש, שנענו לקריאת הקודש, והצטרפו למעגל הלומדים הנבחר, שבחר לאחוז בחבל הכסף, דרכו נפטרים מתאוות העולם השפל ומכשירים את הנפש להתענג במנעמי הנצח. קהל הלומדים מציין את רגש הקדושה שנוסף לנשמתם מאז הצטרפו לחבורה, כמו גם את תוספת הקדושה היורדת עליהם מידי יום ביום בשעת הלימוד, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלוקים בציון".
לרגל יומא דהילולא דרשב"י, נפתח פתח של קדושה בפני כל מי שיראת ה' נוגעת ללבבו, לבוא לעזרת ה' בגיבורים ולהתייצב לצד עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, אותם לומדים מופלאים, אשר בעסקם הקדוש, משלימים את ייחוד וזיווג המידות הקדושות העליונות, לקראת הגאולה העתידה. על פי דבריהם הנלהבים של גדולי ישראל, לימוד הזוהר הקדוש, הודף כל פורענות ולא נותן למשחית לנגוף ולבא לבתינו.
מרכז מתוק מדבש, משיב בימים אלו בעזרת צוות מתוגבר, לכל הפניות בנושאי הזמנת ספרי זוהר, הצטרפות למערך השיעורים, והזמנת חומרי עזר ללימוד עמוד היומי בזוהר הקדוש, מתוך תקווה ותפילה להתגלות חזון הנביא: "הנה ימים באים נאום ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה וגו', ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה', כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכר עוד" (ירמי' ל"א).
רבי שמעון בן יוחאי זי"ע
במעלת ושבח תורתו
הקדמה
אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם עד סופו! (סוכה מ"ה:).
היה רבי שמעון בר יוחאי סוד הרחמים הפשוטים, ניצוץ נשמתו של משה רבינו הגואל האחרון, ניצוץ יותם בן עוזיהו, וניצוץ כל הקדושים אשר בארץ המה והשרידים אשר ה' קורא, בזכותם תותר במהרה בימנו השבועה, והקדוש ברוך הוא יקיים הבטחתו שהבטיח לאיילה, שישוב ויפקוד אותה ברחמים וישיבה לביתה כבראשונה.
גדוש הזוהר הקדוש מעשיות פלא, מפלא הפלאים, פני האדון ה' דא רבי שמעון בר יוחאי, שכל ימי חייו היו מסכת מתמשכת של ייחודים והמתקות, שחזקו את כוח הטוב בעולם ודחקו את רגלי הרע והקלי'. הוא חשף מעיינות בלתי נדלים של דביקות ואהבה הבורא, ואלו הורידו את השכינה למטה, וגירשו את כוחות האופל אל נוקבא דתהומא רבא. וכך אומר רבי שמעון, ביום ההילולא, בעיצומה של ה'אידרא זוטא': "אני לדודו ועלי תשוקתו", כל הימים שהייתי מחובר בזה העולם, התקשרתי בקשר אחד בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עכשיו, ועלי תשוקתו, שהקדוש ברוך וכל סייעתו, באים לשמוע בחדווה מילים סתומים שאני עתיד לדרוש..."
כשביקש רבי שמעון בר יוחאי מהקדוש ברוך להשיב לידיו את רבי יצחק שנמסר לידי מלאך המוות, היה מלאך המוות בורח על נפשו ולא חדל לרטון: אין אפילו שמץ של דין במחיצתו של רבי שמעון! שביב דין דקיק כגץ היוצא מתחת הפטיש, לא מסוגל להתקיים בד' אמותיו! כי על כן בא בקרבו לידי התגלמות, מעיין הרחמים הגנוז אשר עין לא ראתה אלוקים זולתך, שהוא מעיין של לעתיד לבא, אשר כשמגיע לפתח של בית דוד, נעשה כנחל שוטף, ורוחצין בו זבין וזבות נדות ויולדות, וכל מבעלי מומין מתרפאים ונכנסים ליהנות מזיו השכינה באנפאה נהירין.
פתח רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי, תמן [באידרא רבא] יאות הוה למידחל, אנן, בחביבותא תליא מילתא"... יש לנו כעת דרך חדשה של גילוי געוגעועים ואהבה לקודש ברוך הוא, שהיא הדרך של כל הדרכים, דרך הגאולה של לעתיד לבא...
כל אור ונועם החסידות, מוצאם ויניקתם ממאמר זה של "אנן בחביבותא תליא מילתא"! לגלות את האהבה הספונה בלב ליבו של כל יהודי, ולהתקרב לבורא העולם במרוצה וחשק וגעגועים, עד שיבור כל המסכים המבדילים וביאת הבן אצל אביו.
A
מרכז מתוק מדבש מיסודו של הגאון הצדיק רבי דניאל פריש, בעל מתוק מדבש, שהאיר את שמי העולם בחיבורו הנורא על ספר הזוהר הקודש, פועל ללא הרף להפצת אור הזוהר הקדוש, מתוך שאיפה להציף עוד ועוד נפשות יהודיות, בנועם העליון שבין שיטי הזוהר, ולקרב אותן למחוזות האמת של ימות המשיח וקץ הפלאות.
כמו תינוק קצר בדעת, שאינו מסוגל לראות אחרית דבר מראשיתו, ואשר מתוך כך רואה בכאבים הנגרמים לו אגב מאמץ להעלות לו ארוכה, צער וייסורים אשר מן הראוי להיפטר מהם, כך אנו יתמי דיתמי, בנים שגלו מעל שולחן אביהם ושקעו במצולות גלות הדעת המרה והכואבת, רואים בקוצר דעתנו וב'מוחין דקטנות' שלנו, את ההתרחשויות השונות שסביבנו, כהתגלמויות מייסרות של המושג 'גלות'. אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ואנו סבורים כי זו היא הגלות שהשתלשלה יום נוסף וירדה מדחי אל דחי, גולה אחר גולה. ובאמת, הננו העניים ממעש, עניים בדעת, אין אתנו יודע עד כמה עמקו מחשבות הבורא ומה רבו מעשיו, והמעשים כולם וההתרחשויות טובים מאוד מאוד, כפי שיווכח במהרה בימנו לעיני כל בשר, רק הדעת שלנו בגלות קשה והשכל בקטנות, וזו היא הגלות האמיתית עליה דווים כל הדווים.
רבי שמעון בר יוחאי הוא נשמת הגואל האחרון, ועל כן הוא הוציא במידה רבה את הדעת שלנו מן הגלות. הוא סייע בידינו רבות להפנות מבט אל נקודת ה'תכלית', ולהתרפא בכך במקצת מן הייסורים הקשים העוברים עלינו וחולפים על בשרנו. כשאדם חש בכאבים קשים, הוא עוצם עיניו בחוזקה. מבואר בספרים הקדושים, כי באותה שעה, הנפש שלו, החשה גם כן בייסורים, מפנה מחשבתה מכל חיזו דהאי עלמא, וממקדת את מבטה בנקודת התכלית הרחוקה והנעלמת, שם מתגלה הטוב שבכל מיני הצער שעוברים על הבריות בזה העולם, ובזה היא מוצאת מנוח מייסוריה. הנקודה הקטנה הזאת, היא נקודת הדעת, שם מתגלים כל ההפכים ומתיישרים כל ההדורים. נקודת הדעת היא החיבור החשאי והבלתי אפשרי, בין המופלג והבלתי נתפס, להווה ולמציאותי. החיבור שבין גלות לגאולה, והחיבור שבין יהודי פשוט לרזי רזין מדברים שכיסה עתיק יומין.
רבי שמעון בר יוחאי, גילה לנו את נקודת הדעת האמיתית, וככל שאנו עוסקים בספרו הקדוש ובגילויו המפעים, אנו הולכים ונחלצים מקשיי הגלות וזוכים לנחמה פורתא שהיא אתחלתא דגאולה. סודות התורה הם רפאות לבשרינו ושיקוי לעצמותינו. מרפאים הם את מומי הגוף והלב וחובשים את פצעי הנפשות, ובכך מכשירים את הבריות לקראת הגאולה העתידה, בו כל כולו הטוב והמטיב. היינו שגם דברים שבהעדר העדת וחסרונה ברכו עליהם באמונה 'ברוך דיין אמת', יתבררו כטוב מוחלט ונגלה שראוי לברך עליהם בגיל ורינה את ברכת הנהנין.
אין זה סוד שדורנו הוא דור הגאולה השלימה, כפי שנמו בלאט צדיקי קמאי ואף חרטו ברטט על ספריהם הקדושים. אשר על כן, סודות התורה, אותן מטמוניות ומכמוניות כמוסות ולוטות שהיו סתומות קרוב לאלפיים שנה ולא נודעו אלא למתי מעט מיורדי מרכבה, מתחילות לבצבצץ קמעה קמעה מבעד למעטה הגלות המאובק, ובאות לידי גילוי שלא נצפה זה עידן ועידנים. וכך כותב רשב"י בעצמו, כי באחרית הימים, תתרחש בשנית נס קריעת ים סוף, ובו יבקע ים התורה בפני תלמידי החכמים, כדי שיוכלו ללכת בנתיבי הסוד, בתוך הים בחרבה.
אנשים הצועדים במשעולי ספר הזוהר הקדוש, נוכחים במוחש, כיצד כל דיבור ודיבור של רשב"י, חובש את נגעי הנפשות ומאחה את קרעי הלבבות. מים זכים מן העדן הנצחי נוטפים עליהם מן השיטין הקדושים, הגווילים הנשרפים והאותיות הפורחות, וראשם נמלא טל, קווצתם רסיסי לילה.
וכן כתוב בזוה"ק (ח"ג קכ"ד:): ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי, ויתקיים בהון "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (דברים ל"ב).
A
לבנת הספיר זו שבה מתהפכים כל הגוונים לטוב, מתגלה ביותר ביומא דהילולא של רשב"י, שהוא ראש השנה לסודות התורה ויום הגאולה והנחמה. כמו בשנת פטירתו של רשב"י, בה התגלו ביום ההילולא, סודי סודות שלא שמעתן אוזן מעולם, כך מידי שנה בשנה, מוצאים עצמם אלפי יהודים תמימים, מסכיתים בהשתאות לקול הפנימי שבנשמתם הלואט על אוזנם את סוד הגאולה ומבקש לגלות את הקץ. בת קול זו, היא הכמיהה לאחוז בקרש ההצלה הנשלח לנו ממרום אל תהומות הגלות, ולצאת בעזרתו מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה.
במרכז מתוק מדבש, ערים מידי שנה בשנה להתעוררות הכבירה השוטפת את שדרות הציבור כנחל גואה, ודוחקת ברבים לאזור עוז, ולהציץ מאחורי הפרגוד, אל היכלי הנועם שטופי ההוד, בו מסבים עשרות אלפי לומדי הזוהר הקדוש על גדות נחל העדנים, ומתענגים על מבועי האפרסמון השוצפים ומפיצים ניחוח של בשמים טובים. אלו הם היכלות הגאולה, על פתחו נזנחים כל עניני העולם החולף, ובצילו סוכים ברוח הקודש ונופלים למשכב בחולי האהבה.
אלפי פניות של יהודים כמהי-אור, מציפות את הטלפוניה של המרכז, ומותירות את ידי העוסקים במלאכת הקודש, מלאות עבודה וטרודות ללא הפוגה בשליחה ליעדם של סטים "זוהר מתוק מדבש", כאלו העתידים להפוך את חייהם של רוכשיהם, לגן-עדן עלי-אדמות.
יחד עם הפצת הזוהר, מושקעים כוחות כבירים בעריכת קונטרסים קלים לעיון ולהבנה, בין דפיהם ניתן למצוא פנינים נבחרים מאוצרות הזוהר, כאלו המדברים על ליבו של כל יהודי, ומעוררים בקרבו גיצי יהדות רדומים. בשנה האחרונה הוצאה לפועל תוכנית מנויים מיוחדת במינה, במהלכה התאפשר לכל מעוניין, להירשם לקבלת הקונטרסים תמידין כסדרם, ישירות לבית וללא צורך בתשלום. עד כה קלטה המערכת אלפי מנויים חדשים, כשזרם הפונים אינו יודע שבעה.
A
בשנה החולפת, התרחבה פעילות "מרכז מתוק מדבש" והוכפלה, עד שלא נמצא מדן ועד באר שבע יהודי שלא יודע 'זוהר' מה הוא. לא עוד סדרת ספרים מאובקת המונחת בירכתי ארון מט לנפול וחתומה בשבעין עזקין, כי אם עשרות כרכים הדורים ומבוארים בפירוש שאינו מותיר מעיין אחד שווה נפש. הזוהר החדש והמפורש, פותח שערים לכל יהודי ויהודי, לבא ולהיכנס בהיכלא דרשב"י, ולחשוף את שורש נשמתו שלו עצמו, שלמרות כל מה שהיה וכל הרפתקאי דעדי עליה, באורח פלא, לא נפגם כלל וממשיך לזרוח באור יקרות. אכן, נשמתו של יהודי היא בית אלוקים, והאדם לא ידע...
היהודים הרבים הללו המציצים לעולמו של רשב"י ונפגעים, הופכים תודות לפעילות המרכז, למדורה ענקית המאיימת להפוך את הגולה כולה למדורת אש. יהודים אלו, נראו גם נראו, במעמד "תורתו מגן לנו" - הוועידה הגדלה ללומדי הזוהר, בהשתתפות גדולי ומאורי תורת הנגלה והנסתר, במהלכו העלו מאורי החסידות בת זמננו על נס, את התמורה המבורכת שחלה בהתייחסות ללימוד הנסתר בכלל ולספר הזוהר הקדוש בפרט, כשתודות לכך מתפשט לימוד הזוהר המזכך והמצרף, בקצב מהיר ומזורז, ומשמעות הדבר משתלבת כמין חומר ביתר סממני הגאולה ההולכים ומפציעים בזה אחר זה.
בעבודה מאומצת סביב השעון, הולכת ונפרסת על ידי המרכז, רשת שיעורים צפופה ובלתי עבירה, שאינה מותירה עיר וישוב בארץ ישראל, שקועים בעלטת ליל הגלות, מבלי להאיר עליה את בוקרו של רשב"י. למרבה הפלא, גם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, נמוגים ומתמוססים כליל מול הדיבורים החדשים והמאירים, המוחדרים לאוזניהם במהלך שיעורים המוניים שעל ידי המרכז, ותוך זמן קצר מביעים את משאלת לבבם להסתפח בנחלת ה' ולשוב בתשובה שלימה.
A
בעידודם של גודלי ישראל, הוכרז ביומא דהילולא האחרון של הגאון הצדיק רבי דניאל פריש זצוק"ל – בעל "מתוק מדבש", על ייסוד מגמת לימוד של "עמוד היומי" בזוהר הקדוש, תודות לה יוכל כל יהודי שתרתו אומנותו, להיחשף לדבריו הקדושים של רשב"י, ולזכך בעקבותיהם את אורח חייו תוך עליה ממדרגה למדרגה.
עד כה נודע על קרוב לאלף בעלי נפש, שנענו לקריאת הקודש, והצטרפו למעגל הלומדים הנבחר, שבחר לאחוז בחבל הכסף, דרכו נפטרים מתאוות העולם השפל ומכשירים את הנפש להתענג במנעמי הנצח. קהל הלומדים מציין את רגש הקדושה שנוסף לנשמתם מאז הצטרפו לחבורה, כמו גם את תוספת הקדושה היורדת עליהם מידי יום ביום בשעת הלימוד, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלוקים בציון".
לרגל יומא דהילולא דרשב"י, נפתח פתח של קדושה בפני כל מי שיראת ה' נוגעת ללבבו, לבוא לעזרת ה' בגיבורים ולהתייצב לצד עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, אותם לומדים מופלאים, אשר בעסקם הקדוש, משלימים את ייחוד וזיווג המידות הקדושות העליונות, לקראת הגאולה העתידה. על פי דבריהם הנלהבים של גדולי ישראל, לימוד הזוהר הקדוש, הודף כל פורענות ולא נותן למשחית לנגוף ולבא לבתינו.
מרכז מתוק מדבש, משיב בימים אלו בעזרת צוות מתוגבר, לכל הפניות בנושאי הזמנת ספרי זוהר, הצטרפות למערך השיעורים, והזמנת חומרי עזר ללימוד עמוד היומי בזוהר הקדוש, מתוך תקווה ותפילה להתגלות חזון הנביא: "הנה ימים באים נאום ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה וגו', ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה', כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכר עוד" (ירמי' ל"א).
שער נועם שבת
שער נועם שבת
מאמר פתח אליהו-עם פירוש מתוק מדבש
מַאֲמָרֵי פָּתַח אֵלִיּהָוּ
פתיחה קצרה לבאר עיקרי ושרשי עניני הקבלה
כאן אנו רוצים להביא כמה ענינים פשוטים מיסודות הקבלה ושמות הספירות והפרצופים הנזכרים בזהר הקדוש, לפי המובא בכתבי האריז"ל ובספר מסילות חכמה מהרה"ק רבי מאיר פאפירש ז"ל, שהביא שם קיצור הקדמות הראוים למתחילים להבין את סדר השתלשלות העולמות, כדי שכל מי שרוצה ללמוד ולעיין קצת בזהר הקדוש לא ימנע את עצמו בגלל חסרון ידיעות פשוטות אלו.
א. כשעלה ברצונו הפשוט יתברך לברוא העולם כדי להשפיע מטובו לברואיו, ראה שבלתי אפשרי יהיה להתחתונים להשיג עצם אורו הגדול העליון שהוא אור פשוט הנקרא אור אין סוף, לכך האציל תחילה עשר אורות הנקראים ספירות שהם כלים ולבושים להלביש בהם אורו יתברך כדי שיהיה אפשרות להתחתונים לסבול אורו וליהנות ממנו, ותקח לך משל מאור השמש שאי אפשר להסתכל בו וליהנות ממנו בלי מסך מבדיל, קל וחומר באלף אלפי אלפים הבדלות באור העליון יתברך שאי אפשר להשיג את מהותו ועצמותו, זולת על ידי לבושים שהם העשר ספירות.
ב. ואלו הם העשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות, והם מתחלקים לחמשה פרצופים הנקראים בלשון הקבלה א. אריך אנפין שהוא הכתר (ונזכר בר"ת א"א), ב. אבא שהוא חכמה, ג. אימא שהיא בינה (ונזכרים יחד בר"ת או"א), ד. זעיר אנפין (ונזכר בר"ת ז"א), שהוא התפארת (הנזכר בר"ת ת"ת), הכלול משש ספירות חג"ת נה"י, שהם נקראים ששה קצוות (ונזכרים בר"ת ו"ק), ה. נוקבא דז"א שהיא המלכות, (וכשנזכרים יחד ז"א ונוקביה נרמזים בר"ת זו"ן).
ג. והנה בשם העצם של הקב"ה שהוא שם י' ה' ו' ה', באלו הד' אותיות נרמזות כל העשר ספירות באופן זה: בקוצו העליון של אות י' של שם הוי"ה נרמז הכתר שהוא אריך אנפין, ובאות י' דשם הוי"ה נרמזת החכמה הנקראת אבא, ובאות ה' ראשונה דשם הוי"ה נרמזת הבינה הנקראת אימא, ובאות ו' נרמזות שש ספירות שהם חסד וגבורה (ונזכרים בר"ת חו"ג), תפארת, נצח הוד (הנזכרים בר"ת נו"ה), יסוד, שהם ששה קצוות, ונקראים יחד פרצוף זעיר אנפין, ובאות ה' אחרונה דשם הוי"ה נרמזת המלכות שהיא השכינה הנקראת נוקביה דז"א.
ד. דע כי כל אות ואות של השם הוי"ה יוצאת ממנה הוי"ה אחת שלימה, וההפרש שבהם הוא בבחינות המלויים שבהם, וזה ענינם: הנה אות הי' שהיא החכמה יש בה הוי"ה במלוי יודי"ן כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י שבגימטריא ע"ב, ואות ה' ראשונה שהיא הבינה יש בה הוי"ה במלוי כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י שבגימטריא ס"ג, ואות ו' שהיא הת"ת יש בה הוי"ה במלוי אלפי"ן כזה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א שבגימטריא מ"ה, ואות ה' אחרונה שהיא המלכות יש בה הוי"ה במלוי ההי"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה שבגימטריא ב"ן, (וכל ארבע מילויין אלו נזכרים יחד בציון ר"ת עסמ"ב).
ה. ואף על פי שכל אור ואור (פירוש כל ספירה וספירה) יש לו מדה וגוון בפני עצמו להנהיג על ידו את העולם, ואין זה דומה לזה, אף על פי כן חלק הקב"ה אותם לג' קוין, והם קו ימין שהוא קו החסד שבו נכללות ג' ספירות חכמה חסד נצח (ונזכרים בר"ת חח"ן) שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו במדת החסד לראויים לכך. קו שמאל שהוא קו הגבורה שבו נכללות ג' ספירות בינה גבורה והוד (ונזכרים בר"ת בג"ה) שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו במדת הדין לראויים לכך. וקו אמצעי המכריע בין קו החסד והגבורה שהוא קו הרחמים, שבו נכללות ג' ספירות כתר (ודעת שהיא החיצוניות של הכתר) תפארת יסוד (הנזכרים בר"ת כדת"י), שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו במדת הרחמים, והוא כשהאדם מצד עצמו אינו ראוי כל כך לחסד, אז הקב"ה מרחם עליו במדת הרחמים.
ו. ועתה תדע ששלש ספירות הראשונות שהם כתר חכמה ובינה (הנזכרים בר"ת כח"ב), הם נקראים מוחין שעליהם נאמר "הנסתרות לה' אלקינו", שאין לנו בהם שום השגה, והשבע תחתונות (הנקראים בר"ת חג"ת נהי"ם) נקראות מדות, שעליהם נאמר "והנגלות לנו ולבנינו", כלומר שעל ידם יכולים להשיג את הנהגת הבורא ב"ה, לכן העשר ספירות הם קומה שלימה בדמות אדם, והיינו כי כתר חכמה ובינה הם סוד הראש עם המוחין, והשבע תחתונות הם כנגד שאר אבריו של האדם, כמבואר במאמר פתח אליהו (הנזכר בתקוני זהר בהקדמה שניה דף יז ע"א) וזה לשונו: חסד דרועא ימינא חסד מכונה זרוע ימין כי על ידו מתעורר טוב וחסד בעולם, גבורה דרועא שמאלא הגבורה מכונה זרוע שמאל כי על ידה מתעורר דין וגבורה בעולם, תפארת גופא ת"ת הוא בקו אמצעי ומכריע בין חסד וגבורה, נצח והוד תרין שוקין נצח והוד מכונים שתי שוקים, ולפי שהם ענפי החסד והגבורה לכן נצח נוטה לחסד והוד נוטה לגבורה, יסוד סיומא דגופא אות ברית קודש היסוד מכונה על שם הברית קודש והוא סיום הגוף שכולל בתוכו שפע של כל הספירות חג"ת נ"ה, מלכות היא עטרת היסוד דז"א ששם מקושרת השכינה הנקראת גם כן בשם מלכות.
ז. ודע שכל ספירה מעשר ספירות הנ"ל יש לה גם כן עשר ספירות פרטיות, לכן נקרא ספירת הכתר פרצוף שלם בפני עצמו בעל עשר ספירות דוגמת דמות אדם שלם, כמו כן פרצופי אבא ואימא וזעיר ונוקביה כולם הם בעלי עשר ספירות בקומה שלימה.
ח. נודע שהקב"ה ברא ארבעה עולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, (ונזכרים בר"ת אבי"ע, או רק ג' עולמות בר"ת בי"ע), והם כנגד ד' אותיות השם הוי"ה, והנה: עולם האצילות הוא כולו אלקות וכולו קודש אין שם שום תערובת טוב ורע ועליו נאמר (תהלים ה ה) לא יגורך רע, ומזו"ן דאצילות נמשכות נשמות בני ישראל. ועולם הבריאה נקרא עולם הכסא ששם המלאכים הנקראים שרפים, ושם מתחלת אחיזת הקליפות, אמנם עדיין הוא רובו טוב וקדושה ומעוטו רע וקליפה. ועולם היצירה נקרא עולם המלאכים ששם המלאכים הנקראים חיות הקודש, וטוב ורע שהם הקדושה והקליפה הם שם מחצה על מחצה והם מעורבים זה בזה. ועולם העשיה הרוחני נקרא עולם האופנים ששם המלאכים הנקראים אופנים, ושם הרע מרובה על הטוב, דהיינו הקליפה מרובה על הקדושה, ואין שום דבר בעולם העשיה שלא יהיה מורכב מקדושה וקליפה ומעורבות יחד ממש. ואחר כך נברא עולם העשיה הגשמי הכלול מארבע יסודות, שהם: אש רוח מים עפר (הנזכרים בר"ת ארמ"ע), הנרמזים גם כן בארבע אותיות שם הוי"ה.
ט. עוד ברא הקב"ה כנגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של י', חמש בחינות נשמות הנקראות מלמטה למעלה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (ונזכרים בר"ת נרנח"י או ג' מהם בשם נר"ן).
י. עוד צריך לדעת כי עיקר הטעם ששלח הקב"ה את נשמות בני ישראל לעולם הזה, הוא כדי לברר את הנצוצין קדישין שנפלו בין הקליפות על ידי חטא אדם הראשון, ועוד על ידי שאר סיבות. ועל ידי שבני ישראל עוסקים בתורה ובתפלה ובמצות ומעשים טובים הם מבררים את אלו הנצוצין קדישין, ובסוד אתערותא דלתתא תחילה עולים אלו הנצוצין בסוד מיין נוקבין (נזכר בר"ת מ"ן) אל המלכות שהיא השכינה הקדושה הנקראת בשם אדנ"י, והיא נתקנת ומתקשטת על ידי אלו המ"ן, והיא מעלה את המ"ן לז"א לצורך היחוד, כדי להתחבר עם השם הוי"ה שהוא בז"א, ועל ידי זה מתחברים ב' השמות הוי"ה ואדנ"י כזה: יאהדונה"י, ונעשה יחוד העליון, ועל ידי יחוד זה נמשך מלמעלה שפע המיין דכורין (הנזכר בר"ת מ"ד), ומזה נמשכים כל מיני השפעות טובות לכל העולמות ובפרט לבני ישראל הקדושים, וענין זה נזכר פעמים רבות בביאורי הפסוקים באופנים שונים בזהר הקדוש, לפי שזהו עיקר ותכלית עבודת בני ישראל בימי חייהם בעולם הזה.
יא. ענין יחוד זה נזכר הרבה פעמים בשם יחוד יסוד ומלכות, כי היסוד הוא כולל בתוכו הארות כל השש ספירות לכן נחשב ככולם, וגם מפני שהיסוד הוא המעביר את כל השפע של זעיר אנפין (ז"א) אל המלכות, לכן נחשב כאילו היסוד הוא המתקן את המלכות.
יב. המלכות שהיא הנוקבא דז"א שהיא השכינה השוכנת בתחתונים, אין לה שפע מעצמה כלום, כמו שכתוב בזהר "דלית לה מגרמה כלום", רק מה שמקבלת מז"א, ואחר שקבלה שפע ממנו אז היא מוציאה לפועל כל פעולות הששה קצוות (הו"ק) דז"א, והיא משפעת את השפע לכל מלאכי בריאה יצירה ועשיה (בי"ע) ולכל התחתונים.
יג. עוד צריך לדעת כלל גדול: כי אין למעלה לא גוף ולא כח הגוף חלילה, וכל הדמיונות והציורים שנזכרים בספר הזהר הקדוש ובשאר ספרי קבלה, לא מפני שהם כך למעלה ח"ו, אמנם כדי לשכך את האוזן שיוכל האדם להבין דברים עליונים רוחניים שהם בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי, לכן ניתן רשות לדבר בבחינות ציורים ודמיונות, כי גם בפסוקי התורה נזכר דבר זה כמו שכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, עיני ה' אל צדיקים, וישמע ה', וירח ה', וידבר ה' וכאלו רבות, וגדולה מכולם מה שאמר הכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה וגו', ואם התורה עצמה דברה כך, גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה, עם היות שפשוט הוא שאין למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפסים כלל, כמו שכתוב (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל תמונה.
יד. אמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים (כדי שיוכלו לכוין את כונת התפלה ועסק היחודים וכדומה), והם בחינת כתיבת צורת האותיות, כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון, וגם תמונה זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה, וגם זה רק דרך משל וציור לשכך את האוזן (כנזכר בשער ההקדמות בתחילתו).
טו. ומה שתראה כנויי זכר ונקבה וזווגין ונשיקין וכדומה, תדע כי פירוש זכר הוא המדה המשפעת, והנקבה היא המדה המקבלת את השפע, וסוד הזווג המיוחס אל הספירות, הוא חיבור ודיבוק שם הקדוש של בחינת הזכר שהוא המשפיע, עם שם הקדוש של בחינת הנקבה שהיא המקבלת, וענינו הוא המתקת הגבורות של הנקבה עם החסדים של הזכר, ושיתוף של מדת הרחמים עם מדת הדין שהיה בעת בריאת העולם הוא עצמו סוד הזווג. וסוד הנשיקין הוא דביקות רוחא ברוחא, דהיינו דביקות רוחניות הספירות זה עם זה. וסוד העיבור הוא, כי שרשי הנמצאות שהנקבה מקבלת מהזכר, הם נתקנים בה ומצטיירים בה בציור הרוחני, כי בעודם בזכר הם בדקות גדול, והוא מוסר אותם אל הנקבה כדי להביא את הנמצאים לבישול מציאותם וגלויים בפועל. וסוד הלידה והיניקה והגדלות הם כנויים אל הנמצאות והשתלשלותם ממציאות דק אל מציאות עב, עד שנגלים ובאים אל גמר מציאותם. (קטע זה נעתק מהאזהרה המופיעה בריש ספר הזהר דפוס וילנא).
פתיחה קצרה לבאר עיקרי ושרשי עניני הקבלה
כאן אנו רוצים להביא כמה ענינים פשוטים מיסודות הקבלה ושמות הספירות והפרצופים הנזכרים בזהר הקדוש, לפי המובא בכתבי האריז"ל ובספר מסילות חכמה מהרה"ק רבי מאיר פאפירש ז"ל, שהביא שם קיצור הקדמות הראוים למתחילים להבין את סדר השתלשלות העולמות, כדי שכל מי שרוצה ללמוד ולעיין קצת בזהר הקדוש לא ימנע את עצמו בגלל חסרון ידיעות פשוטות אלו.
א. כשעלה ברצונו הפשוט יתברך לברוא העולם כדי להשפיע מטובו לברואיו, ראה שבלתי אפשרי יהיה להתחתונים להשיג עצם אורו הגדול העליון שהוא אור פשוט הנקרא אור אין סוף, לכך האציל תחילה עשר אורות הנקראים ספירות שהם כלים ולבושים להלביש בהם אורו יתברך כדי שיהיה אפשרות להתחתונים לסבול אורו וליהנות ממנו, ותקח לך משל מאור השמש שאי אפשר להסתכל בו וליהנות ממנו בלי מסך מבדיל, קל וחומר באלף אלפי אלפים הבדלות באור העליון יתברך שאי אפשר להשיג את מהותו ועצמותו, זולת על ידי לבושים שהם העשר ספירות.
ב. ואלו הם העשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות, והם מתחלקים לחמשה פרצופים הנקראים בלשון הקבלה א. אריך אנפין שהוא הכתר (ונזכר בר"ת א"א), ב. אבא שהוא חכמה, ג. אימא שהיא בינה (ונזכרים יחד בר"ת או"א), ד. זעיר אנפין (ונזכר בר"ת ז"א), שהוא התפארת (הנזכר בר"ת ת"ת), הכלול משש ספירות חג"ת נה"י, שהם נקראים ששה קצוות (ונזכרים בר"ת ו"ק), ה. נוקבא דז"א שהיא המלכות, (וכשנזכרים יחד ז"א ונוקביה נרמזים בר"ת זו"ן).
ג. והנה בשם העצם של הקב"ה שהוא שם י' ה' ו' ה', באלו הד' אותיות נרמזות כל העשר ספירות באופן זה: בקוצו העליון של אות י' של שם הוי"ה נרמז הכתר שהוא אריך אנפין, ובאות י' דשם הוי"ה נרמזת החכמה הנקראת אבא, ובאות ה' ראשונה דשם הוי"ה נרמזת הבינה הנקראת אימא, ובאות ו' נרמזות שש ספירות שהם חסד וגבורה (ונזכרים בר"ת חו"ג), תפארת, נצח הוד (הנזכרים בר"ת נו"ה), יסוד, שהם ששה קצוות, ונקראים יחד פרצוף זעיר אנפין, ובאות ה' אחרונה דשם הוי"ה נרמזת המלכות שהיא השכינה הנקראת נוקביה דז"א.
ד. דע כי כל אות ואות של השם הוי"ה יוצאת ממנה הוי"ה אחת שלימה, וההפרש שבהם הוא בבחינות המלויים שבהם, וזה ענינם: הנה אות הי' שהיא החכמה יש בה הוי"ה במלוי יודי"ן כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י שבגימטריא ע"ב, ואות ה' ראשונה שהיא הבינה יש בה הוי"ה במלוי כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י שבגימטריא ס"ג, ואות ו' שהיא הת"ת יש בה הוי"ה במלוי אלפי"ן כזה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א שבגימטריא מ"ה, ואות ה' אחרונה שהיא המלכות יש בה הוי"ה במלוי ההי"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה שבגימטריא ב"ן, (וכל ארבע מילויין אלו נזכרים יחד בציון ר"ת עסמ"ב).
ה. ואף על פי שכל אור ואור (פירוש כל ספירה וספירה) יש לו מדה וגוון בפני עצמו להנהיג על ידו את העולם, ואין זה דומה לזה, אף על פי כן חלק הקב"ה אותם לג' קוין, והם קו ימין שהוא קו החסד שבו נכללות ג' ספירות חכמה חסד נצח (ונזכרים בר"ת חח"ן) שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו במדת החסד לראויים לכך. קו שמאל שהוא קו הגבורה שבו נכללות ג' ספירות בינה גבורה והוד (ונזכרים בר"ת בג"ה) שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו במדת הדין לראויים לכך. וקו אמצעי המכריע בין קו החסד והגבורה שהוא קו הרחמים, שבו נכללות ג' ספירות כתר (ודעת שהיא החיצוניות של הכתר) תפארת יסוד (הנזכרים בר"ת כדת"י), שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו במדת הרחמים, והוא כשהאדם מצד עצמו אינו ראוי כל כך לחסד, אז הקב"ה מרחם עליו במדת הרחמים.
ו. ועתה תדע ששלש ספירות הראשונות שהם כתר חכמה ובינה (הנזכרים בר"ת כח"ב), הם נקראים מוחין שעליהם נאמר "הנסתרות לה' אלקינו", שאין לנו בהם שום השגה, והשבע תחתונות (הנקראים בר"ת חג"ת נהי"ם) נקראות מדות, שעליהם נאמר "והנגלות לנו ולבנינו", כלומר שעל ידם יכולים להשיג את הנהגת הבורא ב"ה, לכן העשר ספירות הם קומה שלימה בדמות אדם, והיינו כי כתר חכמה ובינה הם סוד הראש עם המוחין, והשבע תחתונות הם כנגד שאר אבריו של האדם, כמבואר במאמר פתח אליהו (הנזכר בתקוני זהר בהקדמה שניה דף יז ע"א) וזה לשונו: חסד דרועא ימינא חסד מכונה זרוע ימין כי על ידו מתעורר טוב וחסד בעולם, גבורה דרועא שמאלא הגבורה מכונה זרוע שמאל כי על ידה מתעורר דין וגבורה בעולם, תפארת גופא ת"ת הוא בקו אמצעי ומכריע בין חסד וגבורה, נצח והוד תרין שוקין נצח והוד מכונים שתי שוקים, ולפי שהם ענפי החסד והגבורה לכן נצח נוטה לחסד והוד נוטה לגבורה, יסוד סיומא דגופא אות ברית קודש היסוד מכונה על שם הברית קודש והוא סיום הגוף שכולל בתוכו שפע של כל הספירות חג"ת נ"ה, מלכות היא עטרת היסוד דז"א ששם מקושרת השכינה הנקראת גם כן בשם מלכות.
ז. ודע שכל ספירה מעשר ספירות הנ"ל יש לה גם כן עשר ספירות פרטיות, לכן נקרא ספירת הכתר פרצוף שלם בפני עצמו בעל עשר ספירות דוגמת דמות אדם שלם, כמו כן פרצופי אבא ואימא וזעיר ונוקביה כולם הם בעלי עשר ספירות בקומה שלימה.
ח. נודע שהקב"ה ברא ארבעה עולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, (ונזכרים בר"ת אבי"ע, או רק ג' עולמות בר"ת בי"ע), והם כנגד ד' אותיות השם הוי"ה, והנה: עולם האצילות הוא כולו אלקות וכולו קודש אין שם שום תערובת טוב ורע ועליו נאמר (תהלים ה ה) לא יגורך רע, ומזו"ן דאצילות נמשכות נשמות בני ישראל. ועולם הבריאה נקרא עולם הכסא ששם המלאכים הנקראים שרפים, ושם מתחלת אחיזת הקליפות, אמנם עדיין הוא רובו טוב וקדושה ומעוטו רע וקליפה. ועולם היצירה נקרא עולם המלאכים ששם המלאכים הנקראים חיות הקודש, וטוב ורע שהם הקדושה והקליפה הם שם מחצה על מחצה והם מעורבים זה בזה. ועולם העשיה הרוחני נקרא עולם האופנים ששם המלאכים הנקראים אופנים, ושם הרע מרובה על הטוב, דהיינו הקליפה מרובה על הקדושה, ואין שום דבר בעולם העשיה שלא יהיה מורכב מקדושה וקליפה ומעורבות יחד ממש. ואחר כך נברא עולם העשיה הגשמי הכלול מארבע יסודות, שהם: אש רוח מים עפר (הנזכרים בר"ת ארמ"ע), הנרמזים גם כן בארבע אותיות שם הוי"ה.
ט. עוד ברא הקב"ה כנגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של י', חמש בחינות נשמות הנקראות מלמטה למעלה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (ונזכרים בר"ת נרנח"י או ג' מהם בשם נר"ן).
י. עוד צריך לדעת כי עיקר הטעם ששלח הקב"ה את נשמות בני ישראל לעולם הזה, הוא כדי לברר את הנצוצין קדישין שנפלו בין הקליפות על ידי חטא אדם הראשון, ועוד על ידי שאר סיבות. ועל ידי שבני ישראל עוסקים בתורה ובתפלה ובמצות ומעשים טובים הם מבררים את אלו הנצוצין קדישין, ובסוד אתערותא דלתתא תחילה עולים אלו הנצוצין בסוד מיין נוקבין (נזכר בר"ת מ"ן) אל המלכות שהיא השכינה הקדושה הנקראת בשם אדנ"י, והיא נתקנת ומתקשטת על ידי אלו המ"ן, והיא מעלה את המ"ן לז"א לצורך היחוד, כדי להתחבר עם השם הוי"ה שהוא בז"א, ועל ידי זה מתחברים ב' השמות הוי"ה ואדנ"י כזה: יאהדונה"י, ונעשה יחוד העליון, ועל ידי יחוד זה נמשך מלמעלה שפע המיין דכורין (הנזכר בר"ת מ"ד), ומזה נמשכים כל מיני השפעות טובות לכל העולמות ובפרט לבני ישראל הקדושים, וענין זה נזכר פעמים רבות בביאורי הפסוקים באופנים שונים בזהר הקדוש, לפי שזהו עיקר ותכלית עבודת בני ישראל בימי חייהם בעולם הזה.
יא. ענין יחוד זה נזכר הרבה פעמים בשם יחוד יסוד ומלכות, כי היסוד הוא כולל בתוכו הארות כל השש ספירות לכן נחשב ככולם, וגם מפני שהיסוד הוא המעביר את כל השפע של זעיר אנפין (ז"א) אל המלכות, לכן נחשב כאילו היסוד הוא המתקן את המלכות.
יב. המלכות שהיא הנוקבא דז"א שהיא השכינה השוכנת בתחתונים, אין לה שפע מעצמה כלום, כמו שכתוב בזהר "דלית לה מגרמה כלום", רק מה שמקבלת מז"א, ואחר שקבלה שפע ממנו אז היא מוציאה לפועל כל פעולות הששה קצוות (הו"ק) דז"א, והיא משפעת את השפע לכל מלאכי בריאה יצירה ועשיה (בי"ע) ולכל התחתונים.
יג. עוד צריך לדעת כלל גדול: כי אין למעלה לא גוף ולא כח הגוף חלילה, וכל הדמיונות והציורים שנזכרים בספר הזהר הקדוש ובשאר ספרי קבלה, לא מפני שהם כך למעלה ח"ו, אמנם כדי לשכך את האוזן שיוכל האדם להבין דברים עליונים רוחניים שהם בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי, לכן ניתן רשות לדבר בבחינות ציורים ודמיונות, כי גם בפסוקי התורה נזכר דבר זה כמו שכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, עיני ה' אל צדיקים, וישמע ה', וירח ה', וידבר ה' וכאלו רבות, וגדולה מכולם מה שאמר הכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה וגו', ואם התורה עצמה דברה כך, גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה, עם היות שפשוט הוא שאין למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפסים כלל, כמו שכתוב (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל תמונה.
יד. אמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים (כדי שיוכלו לכוין את כונת התפלה ועסק היחודים וכדומה), והם בחינת כתיבת צורת האותיות, כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון, וגם תמונה זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה, וגם זה רק דרך משל וציור לשכך את האוזן (כנזכר בשער ההקדמות בתחילתו).
טו. ומה שתראה כנויי זכר ונקבה וזווגין ונשיקין וכדומה, תדע כי פירוש זכר הוא המדה המשפעת, והנקבה היא המדה המקבלת את השפע, וסוד הזווג המיוחס אל הספירות, הוא חיבור ודיבוק שם הקדוש של בחינת הזכר שהוא המשפיע, עם שם הקדוש של בחינת הנקבה שהיא המקבלת, וענינו הוא המתקת הגבורות של הנקבה עם החסדים של הזכר, ושיתוף של מדת הרחמים עם מדת הדין שהיה בעת בריאת העולם הוא עצמו סוד הזווג. וסוד הנשיקין הוא דביקות רוחא ברוחא, דהיינו דביקות רוחניות הספירות זה עם זה. וסוד העיבור הוא, כי שרשי הנמצאות שהנקבה מקבלת מהזכר, הם נתקנים בה ומצטיירים בה בציור הרוחני, כי בעודם בזכר הם בדקות גדול, והוא מוסר אותם אל הנקבה כדי להביא את הנמצאים לבישול מציאותם וגלויים בפועל. וסוד הלידה והיניקה והגדלות הם כנויים אל הנמצאות והשתלשלותם ממציאות דק אל מציאות עב, עד שנגלים ובאים אל גמר מציאותם. (קטע זה נעתק מהאזהרה המופיעה בריש ספר הזהר דפוס וילנא).
מאמרי הקטורת עם פרוש מתוק מדבש
מאמרי קטורת
וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ
הנה קול ענות חרדה מהדהד מסוף העולם ועד סופו ותגעש ותרעש תבל ומלואה על דבר המכה המהלכת ומדבקת בני אדם השי"ת ירחם, אולם באמת הרי מקרא מלא דיבר הכתוב בפר' בשלח והוא ידוע לכל אפילו לתינוקות של בית רבן: והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהי"ך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ולהלן (בפר' משפטים) אמר הכתוב ועבדתם את ה' אלהיכ"ם וברך את לחמך וגו' והסרתי מחלה מקרבך.
ידועים דברי הזהר הקדוש בכמה מקומות שְׁהָעֵסֶק בפרשת הקטורת בכונה ראויה כחה רב ועצום להגן ולהנצל מן הפורענות ר"ל, ולכן זכות וחובה היא על כולנו לעת כזאת להתחזק באמירת פרשת הקטורת והברייתא העוסקת בפירוט סממני הקטורת בבית הכנסת, ומה טוב בציבור קודם תפלת שחרית ולאחריה, וכן קודם תפלת המנחה בכונה וברצון והתעוררות הלב, כמבואר ומפורש באר היטב במאמרי הזהר הקדוש שנקבצו ובאו לפנינו בחוברת זו.
אך כנראה ברור מעובדא דרב אחא בכפר טרשא המובא במאמר הזהר שבפנים החוברת שהציל את הקהל מהמגפה ר"ל והחזירם בתשובה שלימה, וזאת היא הנדרש מאתנו כעת להתעורר בקרבנו לשוב אל אבינו שבשמים מתוך פנימיות הלב ולהרבות בתפלה לעורר רחמי שמים וחסדים על שארית ישראל עם השי"ת ונחלתו בכל קצות העולם, וכמאמר הרה"ק מפולנאה זי"ע בספרו "תולדות יעקב יוסף" שענין התפלה הוא למתק הדין בשרשו וממילא נעשה האדם איש אחר ואין עליו שום ענין דין ח"ו, ועל דרך זה יובן בקשת דוד המלך ע"ה בתהלים באמרו: תכון תפלתי קטרת לפניך, כמובא להלן במאמר הזהר שבפרשת ויחי, ונתפרש במתוק מדבש דהיינו דבר המתקת הדינים והכנעת כחות הרע מלקטרג ולהרע ח"ו לבני ישראל.
ובשם מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע מובא שענין התפלה היא האמונה והדבקות בהשי"ת, ועל ידי זה מתגלה חסדו וישועתו לברואיו כי מי שהוא בצער מתפלל יותר בדביקות, וכידוע מספרים הק' שכחה הרב של התפלה היא ענין ההכנעה להקב"ה. כמו כן מובא בשם הרה"ק מוהר"פ זי"ע מקאריץ על דבר התפלה שמדוע אינה נענית, מפני ריחוק האדם מהשי"ת, והעצה היא להתחבר בדבקות עם כלל ישראל, והיינו באהבה ואחוה ושלום ורעות.
ובספר "קדושת לוי" להרה"ק מבארדיטשוב זי"ע העלה בלשון קדשו: צריך האדם להאמין שאנחנו עמו בני ישראל הם קרובים אליו (אל השי"ת) לפעול כל מה שירצה איש מאת הבורא ברוך הוא בתפלתו. ובריש פרשת כי תשא כתב שם כי תרצה להנשא ראש בני ישראל מחסרונם רצה לומר מצרתם, ונתנו איש כופר נפשו, כלומר שיתפללו אל ה' שיפדם וממצוקתם יוציאם — אזי — לה' בפקוד אותם, פירוש שחסרונם הוא חסרונו ח"ו — כמאמר רז"ל בסנהדרין בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראש קלני מזרועי — פי' שכביכול הקב"ה מצטער בצרתן של ישראל, והיינו כשישראל יצטערו וישובו בתשובה על מה שגרמו לעצמם בעונותם צער ויסורין, ובגלל זה השכינה מצטערת בצערם, בכך יושעו כמובא בכמה מספרי הצדיקים זי"ע.
ובסדר היום להרה"ק רבי אשר הזקן מסטאלין זי"ע המובא בספר בית אהרן כתב וזה לשונו: יזהר לכוין בקרבנות וקטורת כי זה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה. כמו כן בסדר היום לבנו הרה"ק בעל ה"בית אהרן" זי"ע מקארלין מובא שם בזה הלשון: הקרבנות והקטורת ידכי גרמיה [יטהר עצמו] באמירתו לגבוה [לשמים], ובצבור בכל מה דאפשר, כי כלל זה בידי, כל אמירות ותפלות הנאמרים בי עשרה שכינתא שריא, ובעזה"י מתקנים כל התיקונים כמו תפילת צדיקי יסודי עולם.
ונחתום בדברי האור החיים הק' זי"ע בלשון קדשו: ודבר ידוע הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים, וכמו כן כתב במקום אחר שעל ידי שירבו ישראל בתפלה יחרישו וישתיקו את מדת הדין, והעלה ג' תנאים בענין התפלה. א) שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח. ב) שיבקש ממקור הרחמים. ג) ענין התפלה בזמנה כמאמר הכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
ויהי רצון שעל ידי התשובה ההתעוררות והתפלה והעסק בעניני הקטרת, ובזכותו הרב של אור העולם התנ"א רשב"י זי"ע ולימוד מאמריו הק' שבזהר הק' המובאים לפנינו יתעורר כחו הגדול לביטול הגזירה, ונזכה להושע ברפואות וישועות והשי"ת ירחם על עמו ונחלתו בכל מקום שהם, ומזה נזכה לצאת מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה כמאמר רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל במסמך גאולה לגאולה עדיף השתא בעגלא דידן אמן ואמן.
חודש אשר ישועות בו מקיפות, ניסן תש"פ — תהא שנת פדות
מכון "מתוק מדבש"
וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ
הנה קול ענות חרדה מהדהד מסוף העולם ועד סופו ותגעש ותרעש תבל ומלואה על דבר המכה המהלכת ומדבקת בני אדם השי"ת ירחם, אולם באמת הרי מקרא מלא דיבר הכתוב בפר' בשלח והוא ידוע לכל אפילו לתינוקות של בית רבן: והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהי"ך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ולהלן (בפר' משפטים) אמר הכתוב ועבדתם את ה' אלהיכ"ם וברך את לחמך וגו' והסרתי מחלה מקרבך.
ידועים דברי הזהר הקדוש בכמה מקומות שְׁהָעֵסֶק בפרשת הקטורת בכונה ראויה כחה רב ועצום להגן ולהנצל מן הפורענות ר"ל, ולכן זכות וחובה היא על כולנו לעת כזאת להתחזק באמירת פרשת הקטורת והברייתא העוסקת בפירוט סממני הקטורת בבית הכנסת, ומה טוב בציבור קודם תפלת שחרית ולאחריה, וכן קודם תפלת המנחה בכונה וברצון והתעוררות הלב, כמבואר ומפורש באר היטב במאמרי הזהר הקדוש שנקבצו ובאו לפנינו בחוברת זו.
אך כנראה ברור מעובדא דרב אחא בכפר טרשא המובא במאמר הזהר שבפנים החוברת שהציל את הקהל מהמגפה ר"ל והחזירם בתשובה שלימה, וזאת היא הנדרש מאתנו כעת להתעורר בקרבנו לשוב אל אבינו שבשמים מתוך פנימיות הלב ולהרבות בתפלה לעורר רחמי שמים וחסדים על שארית ישראל עם השי"ת ונחלתו בכל קצות העולם, וכמאמר הרה"ק מפולנאה זי"ע בספרו "תולדות יעקב יוסף" שענין התפלה הוא למתק הדין בשרשו וממילא נעשה האדם איש אחר ואין עליו שום ענין דין ח"ו, ועל דרך זה יובן בקשת דוד המלך ע"ה בתהלים באמרו: תכון תפלתי קטרת לפניך, כמובא להלן במאמר הזהר שבפרשת ויחי, ונתפרש במתוק מדבש דהיינו דבר המתקת הדינים והכנעת כחות הרע מלקטרג ולהרע ח"ו לבני ישראל.
ובשם מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע מובא שענין התפלה היא האמונה והדבקות בהשי"ת, ועל ידי זה מתגלה חסדו וישועתו לברואיו כי מי שהוא בצער מתפלל יותר בדביקות, וכידוע מספרים הק' שכחה הרב של התפלה היא ענין ההכנעה להקב"ה. כמו כן מובא בשם הרה"ק מוהר"פ זי"ע מקאריץ על דבר התפלה שמדוע אינה נענית, מפני ריחוק האדם מהשי"ת, והעצה היא להתחבר בדבקות עם כלל ישראל, והיינו באהבה ואחוה ושלום ורעות.
ובספר "קדושת לוי" להרה"ק מבארדיטשוב זי"ע העלה בלשון קדשו: צריך האדם להאמין שאנחנו עמו בני ישראל הם קרובים אליו (אל השי"ת) לפעול כל מה שירצה איש מאת הבורא ברוך הוא בתפלתו. ובריש פרשת כי תשא כתב שם כי תרצה להנשא ראש בני ישראל מחסרונם רצה לומר מצרתם, ונתנו איש כופר נפשו, כלומר שיתפללו אל ה' שיפדם וממצוקתם יוציאם — אזי — לה' בפקוד אותם, פירוש שחסרונם הוא חסרונו ח"ו — כמאמר רז"ל בסנהדרין בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראש קלני מזרועי — פי' שכביכול הקב"ה מצטער בצרתן של ישראל, והיינו כשישראל יצטערו וישובו בתשובה על מה שגרמו לעצמם בעונותם צער ויסורין, ובגלל זה השכינה מצטערת בצערם, בכך יושעו כמובא בכמה מספרי הצדיקים זי"ע.
ובסדר היום להרה"ק רבי אשר הזקן מסטאלין זי"ע המובא בספר בית אהרן כתב וזה לשונו: יזהר לכוין בקרבנות וקטורת כי זה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה. כמו כן בסדר היום לבנו הרה"ק בעל ה"בית אהרן" זי"ע מקארלין מובא שם בזה הלשון: הקרבנות והקטורת ידכי גרמיה [יטהר עצמו] באמירתו לגבוה [לשמים], ובצבור בכל מה דאפשר, כי כלל זה בידי, כל אמירות ותפלות הנאמרים בי עשרה שכינתא שריא, ובעזה"י מתקנים כל התיקונים כמו תפילת צדיקי יסודי עולם.
ונחתום בדברי האור החיים הק' זי"ע בלשון קדשו: ודבר ידוע הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים, וכמו כן כתב במקום אחר שעל ידי שירבו ישראל בתפלה יחרישו וישתיקו את מדת הדין, והעלה ג' תנאים בענין התפלה. א) שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח. ב) שיבקש ממקור הרחמים. ג) ענין התפלה בזמנה כמאמר הכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
ויהי רצון שעל ידי התשובה ההתעוררות והתפלה והעסק בעניני הקטרת, ובזכותו הרב של אור העולם התנ"א רשב"י זי"ע ולימוד מאמריו הק' שבזהר הק' המובאים לפנינו יתעורר כחו הגדול לביטול הגזירה, ונזכה להושע ברפואות וישועות והשי"ת ירחם על עמו ונחלתו בכל מקום שהם, ומזה נזכה לצאת מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה כמאמר רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל במסמך גאולה לגאולה עדיף השתא בעגלא דידן אמן ואמן.
חודש אשר ישועות בו מקיפות, ניסן תש"פ — תהא שנת פדות
מכון "מתוק מדבש"
שער שמחה של מצוה מתוק מדבש
שמחה של מצוה
עבדו את ה' בשמחה
מצינו בדברי חז"ל מימרות רבות בהפלגת הענין של שמחה על קיום המצות ואי"ה עוד חזון למועד להרחיב בסגולה קדושה ונעלית זו. אולם כדאי לציין עתה את הדברים הנוראים שיובאו להלן למען דעת רבים מבני ישראל להזהר במשנה זהירות ודקדוק יתר בשפר מעלת קודש זו, זה לשון הרב מוהרח"ו זי"ע בהקדמתו לספר שער המצות בתוך דבריו הק' שם: השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצוה אל יחשוב שהיא עליו כמשא, וממהר להסירם מעליו, אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אותה המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב, ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ונפש ובחשק גדול, כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה. וזה סוד הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלהי"ך בשמחה ובטוב לבב כו'.
וזה סוד רב ברונא (ברכות ט ע"ב) דחד יומא סמך גאולה לתפלה, ולא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא, וזה יורה על אמונת בטחונו בבורא יתברך בתכלית האחרון יותר משאם היה השכר מזומן לפניו בפועל, וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי, כך יזכה לקבל אור עליון, ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקודש, וענין זה נוהג בקיום כל המצות כלם בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצום כאילו עומד לפני המלך, ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה, ועיין שם המשך הדברים.
וידועים דברי הרב מוהרח"ו זי"ע בפתיחת הספר הק' שער הכונות, וז"ל: אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון, ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה כו', אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות, עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות, וכמו שכתוב בגמ' (ברכות ל ע"ב) מההוא דהוה קא בדח טובא כו' ואמר תפילין קא מנחנא, ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאוד.
וכבר ציין המשנה ברורה (סימן תרסט ס"ק יא): והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה, ומקורו מספר החרדים למוהר"א אזכרי זי"ע בהקדמה למצות, אות ד, וזה לשונו: התנאי הרביעי השמחה הגדולה במצוה, דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורנא (מתנה) הוא דשדיר (ששלח) ליה קודשא בריך הוא, ולפי רום השמחה יגדל שכרו, וכן גילה הרב החסיד המקובל מוהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל (האר"י הק' זי"ע) לאיש סודו, שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש, בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית, ואמר שהיינו דכתיב (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהי"ך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פירוש מרוב כל - מכל מיני תענוג שבעולם, ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות. ויה"ר שנזכה כולנו יחד במהרה לאור גדול זה אכי"ר.
יד שבט תש"פ, יומא דהילולא הט"ו
של מורינו הגה"צ בעל מתוק מדבש זצוק"ל
מכון "מתוק מדבש"
עבדו את ה' בשמחה
מצינו בדברי חז"ל מימרות רבות בהפלגת הענין של שמחה על קיום המצות ואי"ה עוד חזון למועד להרחיב בסגולה קדושה ונעלית זו. אולם כדאי לציין עתה את הדברים הנוראים שיובאו להלן למען דעת רבים מבני ישראל להזהר במשנה זהירות ודקדוק יתר בשפר מעלת קודש זו, זה לשון הרב מוהרח"ו זי"ע בהקדמתו לספר שער המצות בתוך דבריו הק' שם: השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצוה אל יחשוב שהיא עליו כמשא, וממהר להסירם מעליו, אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אותה המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב, ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ונפש ובחשק גדול, כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה. וזה סוד הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלהי"ך בשמחה ובטוב לבב כו'.
וזה סוד רב ברונא (ברכות ט ע"ב) דחד יומא סמך גאולה לתפלה, ולא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא, וזה יורה על אמונת בטחונו בבורא יתברך בתכלית האחרון יותר משאם היה השכר מזומן לפניו בפועל, וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי, כך יזכה לקבל אור עליון, ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקודש, וענין זה נוהג בקיום כל המצות כלם בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצום כאילו עומד לפני המלך, ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה, ועיין שם המשך הדברים.
וידועים דברי הרב מוהרח"ו זי"ע בפתיחת הספר הק' שער הכונות, וז"ל: אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון, ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה כו', אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות, עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות, וכמו שכתוב בגמ' (ברכות ל ע"ב) מההוא דהוה קא בדח טובא כו' ואמר תפילין קא מנחנא, ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאוד.
וכבר ציין המשנה ברורה (סימן תרסט ס"ק יא): והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה, ומקורו מספר החרדים למוהר"א אזכרי זי"ע בהקדמה למצות, אות ד, וזה לשונו: התנאי הרביעי השמחה הגדולה במצוה, דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורנא (מתנה) הוא דשדיר (ששלח) ליה קודשא בריך הוא, ולפי רום השמחה יגדל שכרו, וכן גילה הרב החסיד המקובל מוהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל (האר"י הק' זי"ע) לאיש סודו, שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש, בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית, ואמר שהיינו דכתיב (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהי"ך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פירוש מרוב כל - מכל מיני תענוג שבעולם, ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות. ויה"ר שנזכה כולנו יחד במהרה לאור גדול זה אכי"ר.
יד שבט תש"פ, יומא דהילולא הט"ו
של מורינו הגה"צ בעל מתוק מדבש זצוק"ל
מכון "מתוק מדבש"
ספרא דצניעותא
מַעֲלַת רַעְיָא מְהֵימְנָא
אתפשטותיה דמשה
עומדים אנו בפרוס היום הגדול והמקודש לנו מדור דור הוא יום השביעי לחודש אדר אשר בו עלה למרום הרעיא מהימנא קדישא לבני ישראל עם קרובי ה', כמאמר הגמ' (סוטה יב ע"ב ובכמה מקומות) שבשבעה באדר נסתלק משה רבינו עליו השלום אדון הנביאים, ומאז בשנים נתקבל יום זה בקהילות הקודש שבתפוצות ישראל כזמן התעוררות לתשובה והתחזקות בלימוד וקיום התורה ומצוותיה שנתנה על ידו כמורש הציווי לקהלת יעקב.
והנה ידוע מאמרו של הגה"ק הרב מלאדי זי"ע בספר התניא (פרק מב) בלש"ק, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו עליו השלום, כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלהות לכללות נשמות ישראל שלכן נקראים בשם רועים, ומשה רבינו עליו השלום הוא כללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא, דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל לידע את ה', כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה, ויניקתה משרש נשמת משה רבינו ע"ה. ועוד זאת יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו ע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה, ללמד דעת את העם, ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש, כי העבודה שבלב הוא לפי הדעת, כמ"ש דעת את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה כו', "וכח זה ומדה זו לקשר דעתו בה' יש בכל נפש מבית ישראל ביניקתה מנשמת משה רבינו ע"ה, רק מאחר שנתלבשה הנפש בגוף, צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת. ועי"ש באורך.
והרי לך כוחו של משה רע"מ המתפשט בשישים רבוא נשמות ישראל לתקנם ולהאיר בהם אור התורה כמבואר בתיקו"ז (תיקון סט דף קיב ע"א ובביאורינו כרך ג' עמ' קעח) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁ"ה שככ"ה כמספר מש"ה, ואשרינו שהיה לנו נביא כמשה שעל ידו הקב"ה הוא אלהינ"ו שבחר בנו להיות עמו, ותורתו נתן לנו על הר סיני, ועלינו נאמר אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיהו"ה אלהי"ו. וְאִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ הוּא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא והתפשטותו של משה הוא בכל דור ודור לתקן את אלף דורות, דהיינו בְּכָל צַדִּיק וְחָכָם דְּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְתָא שנשמת משה מאירה בכל צדיק וחכם העוסק בתורה, כדי שישכילו את אמיתות התורה הקדושה, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא והתפשטותו של משה הוא עד ששים רבוא נשמות, לְאַשְׁלָמָא לְכֻלְּהוּ מִפְּגִימוּ דִלְהוֹן להשלים את כולם מפגם שלהם, שנפגמו בחטאו של אדם הראשון, וכשיבא משיח הוא יתקן את כל האלף דורות מה שלא נתקנו עד אז.
אנו תפלה שבלימוד הדברים הק' תתעורר זכותו הגדולה של הרעיא מהימנא עלינו ועל כל ישראל, במיוחד כעת שזקוקים אנו לרחמים מרובים בגשמיות ורוחניות, ויתקיימו בקרוב דברי הזהר הק' בפ' כי תצא (דף רע"ח ע"ב ובביאורינו כרך טו עמ' רנז) וּבְגִינָךְ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל וְיַחְזְרוּ לְאַתְרַיְיהוּ וכן בזכותך יגאלו ישראל מן הגלות ויחזרו למקומם לארץ ישראל, וְלֵית חֵילָא לַמְּשִׁיחִין לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל בַּר מִינָּךְ כי אין כח לב' משיחין שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לגאול את ישראל חוץ ממך, כי בכחך ובזכותך יבאו.
ובכח וזכות הלימוד והיגיעה בתורת משה הנקראת על שמו כמאמר הגמ' (שבת פט.), מה גם הזכות הגדול של כל מאן דגריס ותני בספר הזהר הקדוש, כולל הצורבים החושבים חובשי ספסלי היכלי הישיבות, הקובעים משנתם בקונטרסי הזהר היוצאים לאור על ידינו, ומתעלים והולכים בעזהשי"ת במעלות הק', יעורר עלינו הרעיא מהימנא ברכות שמים מעל, כמאמר הזה"ק (ויחי דף רלו ע"ב ובביאורינו כרך ד עמ' תרכב) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאלהי"ם לכן נקרא איש האלהי"ם כי הוא היה מָארֵיהּ דְּבֵיתָא מָארֵיהּ דְּמַטְרוֹנִיתָא בעל הבית ובעלה של המטרוניתא וכו', וְעַל דָּא מֹשֶׁה בָּרִיךְ מַאן דְּבָעָא וְלָא דָחִיל כִּדְאוֹקִימְנָא ועל כן משה ברך את מי שרצה ובזה נזכה לישועה שלימה בכלל ובפרט בגאולה וקיבוץ גלויות במהרה, וכמאמר הרעיא מהימנא (זוהר חדש בראשית דף יט ע"ב ובביאורינו כרך א עמ' רחצ) אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶכָּנֵס לָאָרֶץ לְקַיְימָא פִּקּוּדֶיךָ אכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצותיך התלויות בארץ, דְּהָא כְתִיב שהרי כתוב בכמה מצות כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְהָיָה כִי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְתַמָּן הוּא קִיּוּמָא דְּפִיקּוּדֶיךָ ושם הוא קיום כל מצותיך. ואז יהא התיקון השלם כאשר יתוקן העולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמו אמן.
פרוס ז' אדר תשע"ב הילולא קדישא
דמשה רעיא מהימנא ע"ה
מכון "מתוק מדבש"
אתפשטותיה דמשה
עומדים אנו בפרוס היום הגדול והמקודש לנו מדור דור הוא יום השביעי לחודש אדר אשר בו עלה למרום הרעיא מהימנא קדישא לבני ישראל עם קרובי ה', כמאמר הגמ' (סוטה יב ע"ב ובכמה מקומות) שבשבעה באדר נסתלק משה רבינו עליו השלום אדון הנביאים, ומאז בשנים נתקבל יום זה בקהילות הקודש שבתפוצות ישראל כזמן התעוררות לתשובה והתחזקות בלימוד וקיום התורה ומצוותיה שנתנה על ידו כמורש הציווי לקהלת יעקב.
והנה ידוע מאמרו של הגה"ק הרב מלאדי זי"ע בספר התניא (פרק מב) בלש"ק, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו עליו השלום, כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלהות לכללות נשמות ישראל שלכן נקראים בשם רועים, ומשה רבינו עליו השלום הוא כללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא, דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל לידע את ה', כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה, ויניקתה משרש נשמת משה רבינו ע"ה. ועוד זאת יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו ע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה, ללמד דעת את העם, ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש, כי העבודה שבלב הוא לפי הדעת, כמ"ש דעת את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה כו', "וכח זה ומדה זו לקשר דעתו בה' יש בכל נפש מבית ישראל ביניקתה מנשמת משה רבינו ע"ה, רק מאחר שנתלבשה הנפש בגוף, צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת. ועי"ש באורך.
והרי לך כוחו של משה רע"מ המתפשט בשישים רבוא נשמות ישראל לתקנם ולהאיר בהם אור התורה כמבואר בתיקו"ז (תיקון סט דף קיב ע"א ובביאורינו כרך ג' עמ' קעח) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁ"ה שככ"ה כמספר מש"ה, ואשרינו שהיה לנו נביא כמשה שעל ידו הקב"ה הוא אלהינ"ו שבחר בנו להיות עמו, ותורתו נתן לנו על הר סיני, ועלינו נאמר אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיהו"ה אלהי"ו. וְאִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ הוּא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא והתפשטותו של משה הוא בכל דור ודור לתקן את אלף דורות, דהיינו בְּכָל צַדִּיק וְחָכָם דְּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְתָא שנשמת משה מאירה בכל צדיק וחכם העוסק בתורה, כדי שישכילו את אמיתות התורה הקדושה, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא והתפשטותו של משה הוא עד ששים רבוא נשמות, לְאַשְׁלָמָא לְכֻלְּהוּ מִפְּגִימוּ דִלְהוֹן להשלים את כולם מפגם שלהם, שנפגמו בחטאו של אדם הראשון, וכשיבא משיח הוא יתקן את כל האלף דורות מה שלא נתקנו עד אז.
אנו תפלה שבלימוד הדברים הק' תתעורר זכותו הגדולה של הרעיא מהימנא עלינו ועל כל ישראל, במיוחד כעת שזקוקים אנו לרחמים מרובים בגשמיות ורוחניות, ויתקיימו בקרוב דברי הזהר הק' בפ' כי תצא (דף רע"ח ע"ב ובביאורינו כרך טו עמ' רנז) וּבְגִינָךְ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל וְיַחְזְרוּ לְאַתְרַיְיהוּ וכן בזכותך יגאלו ישראל מן הגלות ויחזרו למקומם לארץ ישראל, וְלֵית חֵילָא לַמְּשִׁיחִין לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל בַּר מִינָּךְ כי אין כח לב' משיחין שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לגאול את ישראל חוץ ממך, כי בכחך ובזכותך יבאו.
ובכח וזכות הלימוד והיגיעה בתורת משה הנקראת על שמו כמאמר הגמ' (שבת פט.), מה גם הזכות הגדול של כל מאן דגריס ותני בספר הזהר הקדוש, כולל הצורבים החושבים חובשי ספסלי היכלי הישיבות, הקובעים משנתם בקונטרסי הזהר היוצאים לאור על ידינו, ומתעלים והולכים בעזהשי"ת במעלות הק', יעורר עלינו הרעיא מהימנא ברכות שמים מעל, כמאמר הזה"ק (ויחי דף רלו ע"ב ובביאורינו כרך ד עמ' תרכב) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאלהי"ם לכן נקרא איש האלהי"ם כי הוא היה מָארֵיהּ דְּבֵיתָא מָארֵיהּ דְּמַטְרוֹנִיתָא בעל הבית ובעלה של המטרוניתא וכו', וְעַל דָּא מֹשֶׁה בָּרִיךְ מַאן דְּבָעָא וְלָא דָחִיל כִּדְאוֹקִימְנָא ועל כן משה ברך את מי שרצה ובזה נזכה לישועה שלימה בכלל ובפרט בגאולה וקיבוץ גלויות במהרה, וכמאמר הרעיא מהימנא (זוהר חדש בראשית דף יט ע"ב ובביאורינו כרך א עמ' רחצ) אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶכָּנֵס לָאָרֶץ לְקַיְימָא פִּקּוּדֶיךָ אכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצותיך התלויות בארץ, דְּהָא כְתִיב שהרי כתוב בכמה מצות כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְהָיָה כִי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְתַמָּן הוּא קִיּוּמָא דְּפִיקּוּדֶיךָ ושם הוא קיום כל מצותיך. ואז יהא התיקון השלם כאשר יתוקן העולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמו אמן.
פרוס ז' אדר תשע"ב הילולא קדישא
דמשה רעיא מהימנא ע"ה
מכון "מתוק מדבש"
מאמרי מידת החסד
מדת החסד
עולם חסד יבנה
איתא בילקוט שמעוני (תהלים פט) על הכתוב משכיל לאיתן האזרחי, אמרו לאיתן — הוא אברהם אבינו ע"ה (ב"ב טו ע"א), על מה העולם עומד, אמר להם על החסד, שנאמר (ישעיה טז) והוכן בחסד כסא, משל למה הדבר דומה, לכסא שהיה לו ארבע רגלים והיתה האחת מתמוטטת, נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של הקב"ה כביכול מתמוטט עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו — בחסד, הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה. וכן דוד אמר לעושה השמים בתבונה, על מה הם עומדים — על החסד, שנאמר כי לעולם חסדו. ובגמ' אמרו (ב"ב י ע"א) כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים. אולם להלן בגמ' שם (ע"ב) משמע דעשיית חסד במחשבה להתגדל בזה נחשב בגדר חטא ח"ו.
ובמס' סוכה (מט ע"ב) שנינו אמר רבי אלעזר, גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, ואין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, ופירש"י דהיינו קבלת שכר לפי החסד שבה, כלומר לפי עומק ויגיעת מעשה החסד שבה, והמהרש"א העלה לשון מופלג במדה זו בלשונו שם, שענין גמילות חסד היא הגדולה שבמצות, ולהלן שם בגמ' איתא שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ, תלמוד לומר מה יקר חסדיך אלהי"ם, יכול אף ירא שמים כן, ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, ופירש"י שמא כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך, ת"ל מה יקר, צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה, לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים, והמהרש"א שם מסיק על ענין היראת שמים שהובא לעיל וחסד ה' מעולם ועד עולם יראיו, דליכא שום מדה המפסקת בין יראת שמים לחסידות, ובמדתו זו מביא האדם חסד בעולם.
והנה בספר הק' באר מים חיים בפ' וירא (ד"ה ומזה יראה) לאחר שהביא דברי רז"ל במס' יבמות (עט ע"א) שישנם שלשה סימני המדות בעם ישראל, דהיינו שהם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. הפליג לעורר במדה זו בלשונו הק': ומזה יראה כל אדם וישכיל ממוצא דבר אשר אם יהיה בעל תורה וירא שמים, ואין בו מדה זו לרחם על העניים ולראות לגמול חסד כמצוה עלינו מפי אלהינ"ו יתברך שמו וכו', אין ממש בכל עשיותיו. ובפ' חיי שרה (ד"ה ונודע אשר) כתב בהאי לישנא: במדה שאדם מודד מודדין לו, ולבעל החסד גם הקדוש ברוך הוא רודף לעשות צדקה וחסד אף שהוא אינו מתפלל ומבקש מלפניו כלל, וגם לפעמים אינו יודע כלל מהדבר והקב"ה מפליא לו נסים ועושה לו חסדים.
ונחתום במה שכתב להלן שם (בד"ה ויתכן לומר) בתוך הדברים: הנה הקדוש ב"ה ברוב חסדיו, כשרוצה לעשות חסד עם האדם הוא נותן בלבו שיעשה הוא חסד עם הבריות, ואז במדה שהוא מודד מודדין לו, ומשלם לו שכרו בדין ואמת. ויהי רצון שיקוים בנו מקרא שכתוב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים לטוב לנו לחיותינו כהיום הזה בהגלות יקר חסד השי"ת מעולם ועד עולם, ויאר עינינו להתהלך לפניו בחסד א"ל כל היום ובכך להמשיך ישועתינו בגאולה קרובה בהשפעת מדת טובו וחסדו בגוף ונפש בפרט ובכלל אחב"י במהרה דידן אנס"ו.
חודש הרחמים אלול תשע"ט
מכון "מתוק מדבש"
עולם חסד יבנה
איתא בילקוט שמעוני (תהלים פט) על הכתוב משכיל לאיתן האזרחי, אמרו לאיתן — הוא אברהם אבינו ע"ה (ב"ב טו ע"א), על מה העולם עומד, אמר להם על החסד, שנאמר (ישעיה טז) והוכן בחסד כסא, משל למה הדבר דומה, לכסא שהיה לו ארבע רגלים והיתה האחת מתמוטטת, נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של הקב"ה כביכול מתמוטט עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו — בחסד, הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה. וכן דוד אמר לעושה השמים בתבונה, על מה הם עומדים — על החסד, שנאמר כי לעולם חסדו. ובגמ' אמרו (ב"ב י ע"א) כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים. אולם להלן בגמ' שם (ע"ב) משמע דעשיית חסד במחשבה להתגדל בזה נחשב בגדר חטא ח"ו.
ובמס' סוכה (מט ע"ב) שנינו אמר רבי אלעזר, גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, ואין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, ופירש"י דהיינו קבלת שכר לפי החסד שבה, כלומר לפי עומק ויגיעת מעשה החסד שבה, והמהרש"א העלה לשון מופלג במדה זו בלשונו שם, שענין גמילות חסד היא הגדולה שבמצות, ולהלן שם בגמ' איתא שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ, תלמוד לומר מה יקר חסדיך אלהי"ם, יכול אף ירא שמים כן, ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, ופירש"י שמא כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך, ת"ל מה יקר, צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה, לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים, והמהרש"א שם מסיק על ענין היראת שמים שהובא לעיל וחסד ה' מעולם ועד עולם יראיו, דליכא שום מדה המפסקת בין יראת שמים לחסידות, ובמדתו זו מביא האדם חסד בעולם.
והנה בספר הק' באר מים חיים בפ' וירא (ד"ה ומזה יראה) לאחר שהביא דברי רז"ל במס' יבמות (עט ע"א) שישנם שלשה סימני המדות בעם ישראל, דהיינו שהם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. הפליג לעורר במדה זו בלשונו הק': ומזה יראה כל אדם וישכיל ממוצא דבר אשר אם יהיה בעל תורה וירא שמים, ואין בו מדה זו לרחם על העניים ולראות לגמול חסד כמצוה עלינו מפי אלהינ"ו יתברך שמו וכו', אין ממש בכל עשיותיו. ובפ' חיי שרה (ד"ה ונודע אשר) כתב בהאי לישנא: במדה שאדם מודד מודדין לו, ולבעל החסד גם הקדוש ברוך הוא רודף לעשות צדקה וחסד אף שהוא אינו מתפלל ומבקש מלפניו כלל, וגם לפעמים אינו יודע כלל מהדבר והקב"ה מפליא לו נסים ועושה לו חסדים.
ונחתום במה שכתב להלן שם (בד"ה ויתכן לומר) בתוך הדברים: הנה הקדוש ב"ה ברוב חסדיו, כשרוצה לעשות חסד עם האדם הוא נותן בלבו שיעשה הוא חסד עם הבריות, ואז במדה שהוא מודד מודדין לו, ומשלם לו שכרו בדין ואמת. ויהי רצון שיקוים בנו מקרא שכתוב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים לטוב לנו לחיותינו כהיום הזה בהגלות יקר חסד השי"ת מעולם ועד עולם, ויאר עינינו להתהלך לפניו בחסד א"ל כל היום ובכך להמשיך ישועתינו בגאולה קרובה בהשפעת מדת טובו וחסדו בגוף ונפש בפרט ובכלל אחב"י במהרה דידן אנס"ו.
חודש הרחמים אלול תשע"ט
מכון "מתוק מדבש"
מעלות-הרשבי
מעלות הרשב"י
סגולת ל"ג בעומר
על הכתוב (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך הביא רש"י את מאמר הספרא הידוע: אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, והדגיש זאת האור החיים הקדוש שם בלשונו: כי ה' חפץ שתהיה אוהב רעך כמוך שבאמצעות יחוד הלבבות מתיחד שמו יתברך, להיות שכענסת ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא. ואיתא בגמ' (יבמות סב ע"ב): אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד — מפסח ועד עצרת — מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והעלה בספר אמרי פנחס בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע שעל ידי כך פגמו במקום גבוה בל"ב נתיבות החכמה, ורשב"י תיקן זאת ביום ל"ג בעומר ונמתקו הדינים, והוא יום שמחתו עד היום כידוע, עוד כתב שם בשם הרה"ק מקאריץ דביום ל"ג בעומר פסקו מלמות כי הוא בספירת הוד שבהוד, ואז דווקא הוא הצלה ורפואה.
וביתר שאת ביאר זאת הרה"ק זיע"א בספר מאור ושמש (ברמזי ל"ג בעומר): ובל"ג בעומר פסק מהן המיתה, ובודאי היום הזה גרם להם שנהפך להם ממות לחיים, ומה יום מיומיים, ומה זה שאנו עושין ביום הזה הילולא דרבי שמעון בן יוחאי, ומסיק שם בין אורך הדברים דביום ל"ג לספירה שהוא הוד שבהוד נמתקו כל הגבורות בשרשן, לכן אנו עושין יום זה יום טוב, וזאת היה בכוחו של רבי שמעון בן יוחאי להעלות כל הגבורות לשרשן ולהמשיך חסדים מגולים על כנסת ישראל, ורבי שמעון בן יוחאי היה תמיד מזהיר להחברייא דיליה על האחדות והיה מעלה הגבורות לשרשן על ידי תשובה, והגבורות מודים לחסדים שיתגלו על כנסת ישראל, לכן אנו עושין ביום הילולא דיליה יום טוב שיום ל"ג בעומר שהוא הוד שבהוד נמתקו כל הגבורות בשרשן, ואנו מודים ומשבחין לאל יתברך שמו שביום זה הגבורות מודים החסדים ומסכימים שיתגלו על כנסת ישראל, וזהו הוד שבהוד.
והן הן דברי הרה"ק בעל התולדות יעקב יוסף זי"ע בספרו צפנת פענח (פרשת שמיני) בשם מורו אור שבעת הימים מרן הבעש"ט הק' זיע"א דזה היה מעלות רשב"י זי"ע בפעם שנית שיצא מן המערה (שבת לג ע"ב), כלומר שעל לימוד זכותו המתיק הדינים מעל ישראל ונתן בהם הכח לקשר המעשה הגשמי בכח המחשבה ליחוד קוב"ה ושכינתיה שעל ידי כן נמשכים הרחמים והחסדים על ישראל. השי"ת יזכנו לזה בתשועת עולמים בקרוב אמן.
ל"ג בעומר תשע"ט
מכון "מתוק מדבש"
סגולת ל"ג בעומר
על הכתוב (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך הביא רש"י את מאמר הספרא הידוע: אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, והדגיש זאת האור החיים הקדוש שם בלשונו: כי ה' חפץ שתהיה אוהב רעך כמוך שבאמצעות יחוד הלבבות מתיחד שמו יתברך, להיות שכענסת ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא. ואיתא בגמ' (יבמות סב ע"ב): אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד — מפסח ועד עצרת — מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והעלה בספר אמרי פנחס בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע שעל ידי כך פגמו במקום גבוה בל"ב נתיבות החכמה, ורשב"י תיקן זאת ביום ל"ג בעומר ונמתקו הדינים, והוא יום שמחתו עד היום כידוע, עוד כתב שם בשם הרה"ק מקאריץ דביום ל"ג בעומר פסקו מלמות כי הוא בספירת הוד שבהוד, ואז דווקא הוא הצלה ורפואה.
וביתר שאת ביאר זאת הרה"ק זיע"א בספר מאור ושמש (ברמזי ל"ג בעומר): ובל"ג בעומר פסק מהן המיתה, ובודאי היום הזה גרם להם שנהפך להם ממות לחיים, ומה יום מיומיים, ומה זה שאנו עושין ביום הזה הילולא דרבי שמעון בן יוחאי, ומסיק שם בין אורך הדברים דביום ל"ג לספירה שהוא הוד שבהוד נמתקו כל הגבורות בשרשן, לכן אנו עושין יום זה יום טוב, וזאת היה בכוחו של רבי שמעון בן יוחאי להעלות כל הגבורות לשרשן ולהמשיך חסדים מגולים על כנסת ישראל, ורבי שמעון בן יוחאי היה תמיד מזהיר להחברייא דיליה על האחדות והיה מעלה הגבורות לשרשן על ידי תשובה, והגבורות מודים לחסדים שיתגלו על כנסת ישראל, לכן אנו עושין ביום הילולא דיליה יום טוב שיום ל"ג בעומר שהוא הוד שבהוד נמתקו כל הגבורות בשרשן, ואנו מודים ומשבחין לאל יתברך שמו שביום זה הגבורות מודים החסדים ומסכימים שיתגלו על כנסת ישראל, וזהו הוד שבהוד.
והן הן דברי הרה"ק בעל התולדות יעקב יוסף זי"ע בספרו צפנת פענח (פרשת שמיני) בשם מורו אור שבעת הימים מרן הבעש"ט הק' זיע"א דזה היה מעלות רשב"י זי"ע בפעם שנית שיצא מן המערה (שבת לג ע"ב), כלומר שעל לימוד זכותו המתיק הדינים מעל ישראל ונתן בהם הכח לקשר המעשה הגשמי בכח המחשבה ליחוד קוב"ה ושכינתיה שעל ידי כן נמשכים הרחמים והחסדים על ישראל. השי"ת יזכנו לזה בתשועת עולמים בקרוב אמן.
ל"ג בעומר תשע"ט
מכון "מתוק מדבש"
שירת הים
מאמרי הזוהר הקדוש על שירת הים
מגילת איכה
מדרש איכה
גלות השכינה
הגה"ק רבי אלעזר אזכרי זיע"א (שרבינו האריז"ל גילה הוד מעלת קדשו) פותח את הקדמתו לספרו הנודע חרדים בהאי לישנא: בהיות חברים מקשיבים אצל ציון רבי שמעון בר יוחאי, עוסקים באמרותיו אמרות טהורות כו', שם ישבנו גם בכינו, צעקנו במרירות לבנו ויתכו כמים שאגותינו, בראותינו איך רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בדורותם היו מצטערים ואוננים ובוכים כל יום על גלות השכינה וכבוד ה' הגדול המחולל בגויים על רוב פשעינו, ואותם הצדיקים לא היו גרמא בנזיקין, וקל וחומר לנו, שאנחנו הגורמים, שיש לנו לבכות ולהצטער כפליים.
והביא שם את לשון רשב"י זיע"א בתיקוני זהר (תיקון ו דף כב ע"א, בתרגום ללשון הק') אוי להם לבני אדם שהקב"ה אסור עמהם (בגלות) ונאמר בו אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, והפדות שלו — של השכינה, שהיא על ידי תשובה — בחינת בינה שבה סוד הגאולה, תלויה בידי ישראל, דהיינו בתשובתם כו', ויפן כה וכה לראות אם יש מי שיתעורר בכך כו', לשבור את בית האסורים של קוב"ה ושכינתיה כמ"ש (ישעיה מט ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הִגָלוּ וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו בעסקים שלהם בדרכים שלהם, בבצע של העולם הזה, לרשת את העולם הזה, והם אינם מהצד שעליהם נאמר (שמות יח כא) אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע.
ומסיים החרדים שם: אלה הדברים יצאו מפי קדוש מדבר, וגם עתה שפתותיו דובבות בקבר, ירדו לעמקי לבבינו, שמענו ותרגז בטננו, זחלנו ונירא מאד לנפשינו, אמרנו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, איך ניעול בכיסופא לעלמא דאתי (איך נבוא בבושה לעולם הבא), מה נדבר ומה נצטדק לפני מלכו של עולם, ככה אירע לנו פעמים רבות, ובשובינו לעיר בהבלי הזמן נשתומם לבנו בצרותינו כי רבות אנחותינו, והיה הולך וסוער עלינו, ועיי"ש בהמשך דברי קדשו. ואנו בעניותינו מה נענה אחריו.
וז"ל האור החיים הק' בפ' כי תשא (שמות ל יג) בתוך אורך דבריו: וכבר כתבנו בכמה מקומות כי שכינתו ית' שהיא בחינת כסא כבודו ית' על ידי מעשה (עוונות) בנ"י יסובבו הפרדה (מקוב"ה), והוא אומרו (ישעיה נ א) ובפשעיכם שלחה אמכם, גם אומרו (משלי טז כח) ונרגן (איש ריב ותרעומת) מפריד אלוף — היינו אלופו של עולם, ובכך יסובבו הפרדת השכינה בשרשי בחינת כל נשמות ישראל. ולהלן שם כתב כי שכינת אל חי נפגמת במעשה ישראל ומתייחדת בתורה ומעשים טובים. וכבר העלה בספר הק' באר מים חיים בפר' שופטים (דברים יז ו) בתוך דבריו על עניני כחות הקליפה הסובבים את השכינה שזוהי ענין גלותה, בזה הלשון: ועיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים בפר' ויחי (בראשית מט יא, בפסוק אסרי לגפן) שהוא בעצמו נלחם בהם, ובלשון האור החיים: ובחזון הזה הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הַזָכָר (הוא הס"מ דקליפה) ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה (דקליפה החזקה יותר) נתאמצתי בכל כחי כמה פעמים, ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר, ועיי"ש המשך הדברים.
ומה נורא למאד הם דברי מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זיע"א המובאים בכמה מהספרים הק' בטעם שהשכינה היא בגלות, מפני שכל הדיבורים הם ממנה (מכחה), ע"ד הכתוב (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו, ועל האדם לדבר דיבוריו לשם שמים כדי לעורר הדיבור שבו נברא העולם כו', אולם עתה בעוונותינו הרבים לוקחין אותן הדיבורים לגשמיות, ולדברים בטלים ושקרים, ואפילו דברי התורה והתפלה הם בפניות ומחשבות זרות, והוי הדיבור בגלות. ונציין כאן גרגירים אחדים בסוגיא זו, ממשנת הקודש של הרב מפולנאה זיע"א בספרו התולדות, וזל"ק בפר' שלח (ד"ה והנה ב' מיני לימוד): כי נודע סוד גלות השכינה היא מה שהקליפה מלביש(ה) את הקדושה ומכסה אותה, בסוד (חבקוק א ד) רשע מכתיר את הצדיק, כמ"ש בספר נוף עץ חיים.
ובקונטרס אחרון שבהשלמת ספר התולדות מובא בהאי לישנא: וכאשר יתן (האדם) לב על גלות השכינה שהיה ניצוץ השכינה מלובש בתוך כיעור הקליפות הזה, יתחרד חרדה גדולה, ואז יתפרדו כל פועלי און ונעשה יחוד יראה עם נורא (בחינות קוב"ה ושכינתיה) ונתברר ניצוץ הק' ונתחבר למעלה אל החיות בסוד והחיות רצוא ושוב, והוא גאולה מהשביה. ובפר' ויגש (ד"ה ועפ"ז נבאר) העלה זאת ביתר ביאור: ישנן ג' סוגי גלות. א) גלות הנשמה. ב) גלות השכינה. ג) גלות הגשמי. ובהכשר ותיקון מעשי אדם, להחזיר השכינה למקומה, (לכן) ע"י שתשוב הנשמה למקומה, יחזיר גאולה בגשמי גם כן.
ובספר אמרי פנחס להרה"ק מקאריץ זי"ע (בפר' עקב, תיח) נתבאר הענין על זה הדרך: כי השכינה נמשלה לאבן השואב כל מיני ברזל, והיא קולטת ומושכת אליה כל נשמה שאינה מלוכלכת בשקר רק ברורה באמת, שלא יהיה שום מסך מבדיל בינה לבין בניה הנשמות הק'.
ונחתום בדברי מרן הבעש"ט הקדוש הידועים (הובאו כמה פעמים בתולדות, ובתשואות חן) בפירוש מאמר הכתוב (תהלים סט יט) קרבה אל נפשי גאלה, שהיא תפלה על גאולה פרטית של נפש האדם מגלות היצר הרע שלו, וּכְּשֶׁיִגָאֵל כל אחד גאולה פרטית, אז תהיה אחר כך גאולה כללית, ויבוא משיח במהרה בימינו אמן, וידעו אותו ית' מקטנם ועד גדולם לעשות הכל לשמו ית' בלבדו. ואזי יגאלו אותיות הקדושה מן החיצונים שהיא עיקר גלות השכינה שאנו מתפללים על גאולתה בכל יום (לשון הבאר מים חיים בפר' אחרי סוף ד"ה והנה אמרו חז"ל), ויתקיים בה מאמר הכתוב (ע"פ ישעיה ס כ) והיה ה' לך לאור עולם, וכנועם מליצת הגה"ק מוהר"ש אלקבץ זיע"א בפיוטו הנודע לקראת שבת (לכה דודי) על דבר גלות שכינת עוזינו, קומי צאי מתוך ההפכה רב לך שבת בעמק הבכה, התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה, בקרוב ובמהרה אמן ואמן.
ימי בין המצרים תשע"ח
מכון "מתוק מדבש"
גלות השכינה
הגה"ק רבי אלעזר אזכרי זיע"א (שרבינו האריז"ל גילה הוד מעלת קדשו) פותח את הקדמתו לספרו הנודע חרדים בהאי לישנא: בהיות חברים מקשיבים אצל ציון רבי שמעון בר יוחאי, עוסקים באמרותיו אמרות טהורות כו', שם ישבנו גם בכינו, צעקנו במרירות לבנו ויתכו כמים שאגותינו, בראותינו איך רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בדורותם היו מצטערים ואוננים ובוכים כל יום על גלות השכינה וכבוד ה' הגדול המחולל בגויים על רוב פשעינו, ואותם הצדיקים לא היו גרמא בנזיקין, וקל וחומר לנו, שאנחנו הגורמים, שיש לנו לבכות ולהצטער כפליים.
והביא שם את לשון רשב"י זיע"א בתיקוני זהר (תיקון ו דף כב ע"א, בתרגום ללשון הק') אוי להם לבני אדם שהקב"ה אסור עמהם (בגלות) ונאמר בו אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, והפדות שלו — של השכינה, שהיא על ידי תשובה — בחינת בינה שבה סוד הגאולה, תלויה בידי ישראל, דהיינו בתשובתם כו', ויפן כה וכה לראות אם יש מי שיתעורר בכך כו', לשבור את בית האסורים של קוב"ה ושכינתיה כמ"ש (ישעיה מט ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הִגָלוּ וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו בעסקים שלהם בדרכים שלהם, בבצע של העולם הזה, לרשת את העולם הזה, והם אינם מהצד שעליהם נאמר (שמות יח כא) אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע.
ומסיים החרדים שם: אלה הדברים יצאו מפי קדוש מדבר, וגם עתה שפתותיו דובבות בקבר, ירדו לעמקי לבבינו, שמענו ותרגז בטננו, זחלנו ונירא מאד לנפשינו, אמרנו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, איך ניעול בכיסופא לעלמא דאתי (איך נבוא בבושה לעולם הבא), מה נדבר ומה נצטדק לפני מלכו של עולם, ככה אירע לנו פעמים רבות, ובשובינו לעיר בהבלי הזמן נשתומם לבנו בצרותינו כי רבות אנחותינו, והיה הולך וסוער עלינו, ועיי"ש בהמשך דברי קדשו. ואנו בעניותינו מה נענה אחריו.
וז"ל האור החיים הק' בפ' כי תשא (שמות ל יג) בתוך אורך דבריו: וכבר כתבנו בכמה מקומות כי שכינתו ית' שהיא בחינת כסא כבודו ית' על ידי מעשה (עוונות) בנ"י יסובבו הפרדה (מקוב"ה), והוא אומרו (ישעיה נ א) ובפשעיכם שלחה אמכם, גם אומרו (משלי טז כח) ונרגן (איש ריב ותרעומת) מפריד אלוף — היינו אלופו של עולם, ובכך יסובבו הפרדת השכינה בשרשי בחינת כל נשמות ישראל. ולהלן שם כתב כי שכינת אל חי נפגמת במעשה ישראל ומתייחדת בתורה ומעשים טובים. וכבר העלה בספר הק' באר מים חיים בפר' שופטים (דברים יז ו) בתוך דבריו על עניני כחות הקליפה הסובבים את השכינה שזוהי ענין גלותה, בזה הלשון: ועיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים בפר' ויחי (בראשית מט יא, בפסוק אסרי לגפן) שהוא בעצמו נלחם בהם, ובלשון האור החיים: ובחזון הזה הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הַזָכָר (הוא הס"מ דקליפה) ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה (דקליפה החזקה יותר) נתאמצתי בכל כחי כמה פעמים, ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר, ועיי"ש המשך הדברים.
ומה נורא למאד הם דברי מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זיע"א המובאים בכמה מהספרים הק' בטעם שהשכינה היא בגלות, מפני שכל הדיבורים הם ממנה (מכחה), ע"ד הכתוב (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו, ועל האדם לדבר דיבוריו לשם שמים כדי לעורר הדיבור שבו נברא העולם כו', אולם עתה בעוונותינו הרבים לוקחין אותן הדיבורים לגשמיות, ולדברים בטלים ושקרים, ואפילו דברי התורה והתפלה הם בפניות ומחשבות זרות, והוי הדיבור בגלות. ונציין כאן גרגירים אחדים בסוגיא זו, ממשנת הקודש של הרב מפולנאה זיע"א בספרו התולדות, וזל"ק בפר' שלח (ד"ה והנה ב' מיני לימוד): כי נודע סוד גלות השכינה היא מה שהקליפה מלביש(ה) את הקדושה ומכסה אותה, בסוד (חבקוק א ד) רשע מכתיר את הצדיק, כמ"ש בספר נוף עץ חיים.
ובקונטרס אחרון שבהשלמת ספר התולדות מובא בהאי לישנא: וכאשר יתן (האדם) לב על גלות השכינה שהיה ניצוץ השכינה מלובש בתוך כיעור הקליפות הזה, יתחרד חרדה גדולה, ואז יתפרדו כל פועלי און ונעשה יחוד יראה עם נורא (בחינות קוב"ה ושכינתיה) ונתברר ניצוץ הק' ונתחבר למעלה אל החיות בסוד והחיות רצוא ושוב, והוא גאולה מהשביה. ובפר' ויגש (ד"ה ועפ"ז נבאר) העלה זאת ביתר ביאור: ישנן ג' סוגי גלות. א) גלות הנשמה. ב) גלות השכינה. ג) גלות הגשמי. ובהכשר ותיקון מעשי אדם, להחזיר השכינה למקומה, (לכן) ע"י שתשוב הנשמה למקומה, יחזיר גאולה בגשמי גם כן.
ובספר אמרי פנחס להרה"ק מקאריץ זי"ע (בפר' עקב, תיח) נתבאר הענין על זה הדרך: כי השכינה נמשלה לאבן השואב כל מיני ברזל, והיא קולטת ומושכת אליה כל נשמה שאינה מלוכלכת בשקר רק ברורה באמת, שלא יהיה שום מסך מבדיל בינה לבין בניה הנשמות הק'.
ונחתום בדברי מרן הבעש"ט הקדוש הידועים (הובאו כמה פעמים בתולדות, ובתשואות חן) בפירוש מאמר הכתוב (תהלים סט יט) קרבה אל נפשי גאלה, שהיא תפלה על גאולה פרטית של נפש האדם מגלות היצר הרע שלו, וּכְּשֶׁיִגָאֵל כל אחד גאולה פרטית, אז תהיה אחר כך גאולה כללית, ויבוא משיח במהרה בימינו אמן, וידעו אותו ית' מקטנם ועד גדולם לעשות הכל לשמו ית' בלבדו. ואזי יגאלו אותיות הקדושה מן החיצונים שהיא עיקר גלות השכינה שאנו מתפללים על גאולתה בכל יום (לשון הבאר מים חיים בפר' אחרי סוף ד"ה והנה אמרו חז"ל), ויתקיים בה מאמר הכתוב (ע"פ ישעיה ס כ) והיה ה' לך לאור עולם, וכנועם מליצת הגה"ק מוהר"ש אלקבץ זיע"א בפיוטו הנודע לקראת שבת (לכה דודי) על דבר גלות שכינת עוזינו, קומי צאי מתוך ההפכה רב לך שבת בעמק הבכה, התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה, בקרוב ובמהרה אמן ואמן.
ימי בין המצרים תשע"ח
מכון "מתוק מדבש"
שער תורתו מגן לנו
מַאֲמָרֵי תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ
נעשה אדם נאמר בעבורך
הגה"ק רבי שמעון לביא זי"ע שהיה מגדולי חכמי ישראל בדורו של מרן הבית יוסף זי"ע, בעל המחבר ספר כתם פז פירוש על הזוה"ק, חיבר כידוע הפיוט בר יוחאי כמ"ש החיד"א זי"ע בספרו שם הגדולים, וזכה שנתקבל פיוטו זה בכל תפוצות ישראל מדור דור. שם קבע כמסמרות נטועים שהכתוב (בראשית א, כו) ויאמר אלקים נעשה אדם נאמר על התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי זיע"א, כלומר שכל הבריאה ובמיוחד מבחר הבריאה שהוא האדם נעשה הכל בגלל הרשב"י, והדברים הם נוראים ממש. אך יובנו קצת ע"פ מה שכתב המהרש"א במס' סוכה (דף מה ע"ב) על הא דאיתא שם בגמ' שרשב"י היה מהצדיקים שהסתכלו באספקלריא המאירה, כלומר המחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה כפרש"י, והקשה המהרש"א ממ"ש ביבמות (דף מט ע"ב) שמכל הנביאים רק משה רבינו ע"ה הסתכל באספקלריא המאירה, ואם כן הרי אפילו שאר הנביאים לא זכו לכך, ותירץ דעל הצדיקים וחכמים כרשב"י נאמר חכם עדיף מנביא והיינו בבחינת משה רבינו, וכסיום הגמ' שם בסוכה על רשב"י שהיה מהמקבלים פני השכינה בלא רשות, כלומר מבני עליה המועטין, וכמאמר רשב"י עצמו שם יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ופרש"י בזכותי אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין, וע"ז פירשו צדיקים דמעתה כבר נוח לו לאדם שנברא אמנם כדי לעשות רצון קונו, וממילא שנעשה אדם כלומר הבריאה כולה נאמר בעבור התנ"א רשב"י.
ידוע ומקובל מפי סופרים וספרים קדמונים על גודל הפלגת השראת הקדושה בהעוסקים בלימוד הזוה"ק, אולם עלינו לדעת מ"ש השל"ה הק' בכתבי מסעותיו לאר"י, שצריכים ללמוד הזוהר באימה וביראה ובדביקות גדולה, ואח"כ לשמוח הלב בשמחה רוחנית ולא שום אבילות ועצבות כי לא באלה חפץ רשב"י, והוא בדוק ומנוסה, ומה מאוד הפליג בקדושת תורת הרשב"י הרה"ק הבית אהרן זי"ע מקארלין בספרו בתורת ל"ג בעומר עד שדרש את נוטריקון הכתוב (איוב יט, כו) מבשרי אחזה אלוק, שהוא ראשי תיבות מתורת רבי שמעון בן יוחאי, המובן הפשוט של הדברים הוא על גילויי סוד תורתו הק' בדברים העומדים ברומו וקיומו של עולם, מכל מקום יש במשמע זה גם מאמריו הק' שבתורת הנגלה, ע"ד מאמר הגמ' (מכות יז ע"ב) אמר רבא דילידא אימיה כרבי שמעון תיליד ופרש"י כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כרבי שמעון, וכמאמר רבי יוחנן בגמ' (שבת יא ע"א) על רשב"י וחבריו שתורתן אומנתן, דהיינו שעסקו בתורה כל היום, ולא הפסיקו אלא לק"ש ותפילה. וכתב עוד שם הבית אהרן בלשונו הקדוש על גודל כוחו דרשב"י ורשב"י מזכך גופן של ישראל לעולם, כלומר בכל עת ובכל זמן דהיינו אפילו בימינו ימי ההסתרה והעדר האור, ואף אם האדם עצמו הוא בשפל המדרגה ח"ו קבע שם הרה"ק את מאמרו המאלף והמפורסם ביותר, כשם שהשי"ת הוא ה' לכל כך רשב"י הוא רשב"י לכל אפילו לפחותים.
הוא ימליץ טוב בעדינו בישועת הכלל והפרט בגשמיות וברוחניות, ובביאת גואל צדק בקרוב ובמהרה דידן אמן.
פרוס ל"ג בעומר תשע"ח
מכון "מתוק מדבש"
נעשה אדם נאמר בעבורך
הגה"ק רבי שמעון לביא זי"ע שהיה מגדולי חכמי ישראל בדורו של מרן הבית יוסף זי"ע, בעל המחבר ספר כתם פז פירוש על הזוה"ק, חיבר כידוע הפיוט בר יוחאי כמ"ש החיד"א זי"ע בספרו שם הגדולים, וזכה שנתקבל פיוטו זה בכל תפוצות ישראל מדור דור. שם קבע כמסמרות נטועים שהכתוב (בראשית א, כו) ויאמר אלקים נעשה אדם נאמר על התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי זיע"א, כלומר שכל הבריאה ובמיוחד מבחר הבריאה שהוא האדם נעשה הכל בגלל הרשב"י, והדברים הם נוראים ממש. אך יובנו קצת ע"פ מה שכתב המהרש"א במס' סוכה (דף מה ע"ב) על הא דאיתא שם בגמ' שרשב"י היה מהצדיקים שהסתכלו באספקלריא המאירה, כלומר המחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה כפרש"י, והקשה המהרש"א ממ"ש ביבמות (דף מט ע"ב) שמכל הנביאים רק משה רבינו ע"ה הסתכל באספקלריא המאירה, ואם כן הרי אפילו שאר הנביאים לא זכו לכך, ותירץ דעל הצדיקים וחכמים כרשב"י נאמר חכם עדיף מנביא והיינו בבחינת משה רבינו, וכסיום הגמ' שם בסוכה על רשב"י שהיה מהמקבלים פני השכינה בלא רשות, כלומר מבני עליה המועטין, וכמאמר רשב"י עצמו שם יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ופרש"י בזכותי אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין, וע"ז פירשו צדיקים דמעתה כבר נוח לו לאדם שנברא אמנם כדי לעשות רצון קונו, וממילא שנעשה אדם כלומר הבריאה כולה נאמר בעבור התנ"א רשב"י.
ידוע ומקובל מפי סופרים וספרים קדמונים על גודל הפלגת השראת הקדושה בהעוסקים בלימוד הזוה"ק, אולם עלינו לדעת מ"ש השל"ה הק' בכתבי מסעותיו לאר"י, שצריכים ללמוד הזוהר באימה וביראה ובדביקות גדולה, ואח"כ לשמוח הלב בשמחה רוחנית ולא שום אבילות ועצבות כי לא באלה חפץ רשב"י, והוא בדוק ומנוסה, ומה מאוד הפליג בקדושת תורת הרשב"י הרה"ק הבית אהרן זי"ע מקארלין בספרו בתורת ל"ג בעומר עד שדרש את נוטריקון הכתוב (איוב יט, כו) מבשרי אחזה אלוק, שהוא ראשי תיבות מתורת רבי שמעון בן יוחאי, המובן הפשוט של הדברים הוא על גילויי סוד תורתו הק' בדברים העומדים ברומו וקיומו של עולם, מכל מקום יש במשמע זה גם מאמריו הק' שבתורת הנגלה, ע"ד מאמר הגמ' (מכות יז ע"ב) אמר רבא דילידא אימיה כרבי שמעון תיליד ופרש"י כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כרבי שמעון, וכמאמר רבי יוחנן בגמ' (שבת יא ע"א) על רשב"י וחבריו שתורתן אומנתן, דהיינו שעסקו בתורה כל היום, ולא הפסיקו אלא לק"ש ותפילה. וכתב עוד שם הבית אהרן בלשונו הקדוש על גודל כוחו דרשב"י ורשב"י מזכך גופן של ישראל לעולם, כלומר בכל עת ובכל זמן דהיינו אפילו בימינו ימי ההסתרה והעדר האור, ואף אם האדם עצמו הוא בשפל המדרגה ח"ו קבע שם הרה"ק את מאמרו המאלף והמפורסם ביותר, כשם שהשי"ת הוא ה' לכל כך רשב"י הוא רשב"י לכל אפילו לפחותים.
הוא ימליץ טוב בעדינו בישועת הכלל והפרט בגשמיות וברוחניות, ובביאת גואל צדק בקרוב ובמהרה דידן אמן.
פרוס ל"ג בעומר תשע"ח
מכון "מתוק מדבש"
שער מאמרי חינוך
מַאֲמָרֵי חִנוּךְ הַבָּנִים
חנוך לנער על פי דרכו
שלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם הורנו בחכמתו, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב ו). ופירש רש"י לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים או לטוב או לרע, גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואיתא בגמ' (קידושין ל ע"א) א"ל רבא לר' נתן בר אמי אַדְיְדָך על צווארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה, כתנאי חנוך לנער על פי דרכו, רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה. ופירש רש"י שם אדידך על צווארי דבריך, בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות, ואיזה זמנו משיתסר ועד עשרים ותרתין, בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך, ואל תכביד יסורין ותוכחות, ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש שלא יבעט, על פי דרכו דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו. ובתוספות ר"י הזקן שם כתב: ידך על צווארי דבריך, כלומר דקדק אחריו שילך בדרך טובה שאם ילך בה בזה הזמן, כל ימיו ילך בה דכתיב חנוך לנער על פי דרכו הרגילהו בדרך ראויה לו גם כי יזקין לא יסור ממנה, ואית דמפרשי ידך ממש כלומר הכאו דרך תוכחה, והא דאמרינן שהרודה את בנו הגדול עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, איירי דוקא במכה והולך — כלומר שמוסיף לו הרבה עד — שמטיל בו יצר הרע, מפני שכועס עליו וגורם לו להחטיאו. והמהרש"א שם הוסיף לפרש במה שנאמר על פי דרכו דהיינו על פי טבעו, דיש מי שראוי לקבל תוכחה מתחילת שנתו הט"ז ויש שזמנו מאוחר בכל השנים מט"ז עד כ"ב לפי שכלו וטבעו.
על דרך זה ביאר המצודות דוד את פירוש הכתוב, ובלשונו: התחל והרגל את הנער בשנים, להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו אם מעט ואם הרבה, וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה, כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההוא, כלומר כמה טוב ויפה ונכון הוא.
והרלב"ג שם פירש את המקרא בכיון השלילי שבדבר: אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה — כלומר לפי רגילותו של הנער — לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל — פירוש שהאב יחשוב לעצמו להניח לבנו עכשיו להתנהג כפי רצונו, ולכשיגדל כבר יבין ויקבל המוסר — אין זה נכון כלל כי אז הנה ימשך בהרגלו עד שלא יוכל להסירו כלל אחר זה מהדרך הרעה ההיא, וגם לא יסור ממנה בעצמו וגם בעת זקנתו.
והרחיב בביאור ופירוט הענין המלבי"ם בפירושו שם וז"ל: חנוך לנער על פי דרכו, מְצַוֶה ב' דברים, א) שיחנכו את הנער, והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות, אם בדעות, אם במעשים ובמדות, כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו חקוי עצום ורושם שמור בנפש לא יסור גם לעת זקנה, לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החקוי קבוע בנפש, וימוש ממנו לעת זקנתו, ב) מְצַוֶה שיהיה החינוך ע"פ דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעיו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו — כלומר כפי הכשרתו והבנתו — ובין במעשים יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה — כלומר אם יש לו חשק לעסוק בדבר זה — ולפי מה שמשתדל הנער בעצמו באיזה דבר מיוחד, פירוש שיש לו נטיה וחיבוב לעיסוק פלוני, צריך לחנכו לפי דרכו, ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה — דהיינו לפי כשרונות הבנתו וחשקו בדבר זה — שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין, לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו, פירוש מה שאין לו מבחינת הבנה וחשק, שאז לא ישאר כלל בדבר זה.
והנה בפרשת הקהל (דברים לא יב-יג) נצטוינו בתורה הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו', ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים, ופירש הרמב"ן שהם הטף כי ישמעו וישאלו, והאבות ירגילום ויחנכו אותם כי הם קטני השנים הקרובים להתחנך, וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד. והחינוך כתב בטעם מצוה זו שבהקהל (מצוה תריב), לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה — של התורה — ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים נשים וטף לאמר מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצו יחד כולנו, ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו. הרי שכל עיקרה של מצוה זו היא השראת ערכה ודרכה של תורה בלבות ישראל ועוד משנות הילדות, וכמו שכתב שם באור החיים הק' על הבנים הקטנים: הטעם — במצות הבאת הקטנים — הגם שלא הגיעו עדיין ללמוד, אף על פי כן ישמעו וילמדו ליראה את השם, פירוש שבזה ילמדו יראת שמים, ואומרו כל הימים כי כשהקטנים מתחנכים מתחילתם ליראה יתייסד בהם יראת ה' כל ימיהם.
הרי נקבצו ובאו לפנינו דעות רבותינו הראשונים והבאים אחריהם במשנת קודש זו של חינוך הבנים בדרכי התורה והיראה, אולם עלינו לדעת ולהבין מה שהאירו לנו גדולי ישראל שבדור העבר שלכל לראש זקוקים אנו להרבות בתפלה לפני האב הרחמן שיזכנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות ביראה טהורה, וכן שינהלנו השי"ת במעגלי צדק לדעת ולהבין לנכון את נפש ורצון הבנים כדי להדריכם בדרך ישרה, ויהיו המה כלים ראויים לקבל בטוב ורצון הלב לטוב להם ולנו כל הימים מתוך נחת והרחבת הדעת וכל הטוב אמן.
פרוס יד שבט תשע"ח
מכון "מתוק מדבש"
חנוך לנער על פי דרכו
שלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם הורנו בחכמתו, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב ו). ופירש רש"י לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים או לטוב או לרע, גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואיתא בגמ' (קידושין ל ע"א) א"ל רבא לר' נתן בר אמי אַדְיְדָך על צווארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה, כתנאי חנוך לנער על פי דרכו, רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה. ופירש רש"י שם אדידך על צווארי דבריך, בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות, ואיזה זמנו משיתסר ועד עשרים ותרתין, בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך, ואל תכביד יסורין ותוכחות, ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש שלא יבעט, על פי דרכו דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו. ובתוספות ר"י הזקן שם כתב: ידך על צווארי דבריך, כלומר דקדק אחריו שילך בדרך טובה שאם ילך בה בזה הזמן, כל ימיו ילך בה דכתיב חנוך לנער על פי דרכו הרגילהו בדרך ראויה לו גם כי יזקין לא יסור ממנה, ואית דמפרשי ידך ממש כלומר הכאו דרך תוכחה, והא דאמרינן שהרודה את בנו הגדול עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, איירי דוקא במכה והולך — כלומר שמוסיף לו הרבה עד — שמטיל בו יצר הרע, מפני שכועס עליו וגורם לו להחטיאו. והמהרש"א שם הוסיף לפרש במה שנאמר על פי דרכו דהיינו על פי טבעו, דיש מי שראוי לקבל תוכחה מתחילת שנתו הט"ז ויש שזמנו מאוחר בכל השנים מט"ז עד כ"ב לפי שכלו וטבעו.
על דרך זה ביאר המצודות דוד את פירוש הכתוב, ובלשונו: התחל והרגל את הנער בשנים, להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו אם מעט ואם הרבה, וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה, כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההוא, כלומר כמה טוב ויפה ונכון הוא.
והרלב"ג שם פירש את המקרא בכיון השלילי שבדבר: אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה — כלומר לפי רגילותו של הנער — לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל — פירוש שהאב יחשוב לעצמו להניח לבנו עכשיו להתנהג כפי רצונו, ולכשיגדל כבר יבין ויקבל המוסר — אין זה נכון כלל כי אז הנה ימשך בהרגלו עד שלא יוכל להסירו כלל אחר זה מהדרך הרעה ההיא, וגם לא יסור ממנה בעצמו וגם בעת זקנתו.
והרחיב בביאור ופירוט הענין המלבי"ם בפירושו שם וז"ל: חנוך לנער על פי דרכו, מְצַוֶה ב' דברים, א) שיחנכו את הנער, והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות, אם בדעות, אם במעשים ובמדות, כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו חקוי עצום ורושם שמור בנפש לא יסור גם לעת זקנה, לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החקוי קבוע בנפש, וימוש ממנו לעת זקנתו, ב) מְצַוֶה שיהיה החינוך ע"פ דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעיו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו — כלומר כפי הכשרתו והבנתו — ובין במעשים יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה — כלומר אם יש לו חשק לעסוק בדבר זה — ולפי מה שמשתדל הנער בעצמו באיזה דבר מיוחד, פירוש שיש לו נטיה וחיבוב לעיסוק פלוני, צריך לחנכו לפי דרכו, ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה — דהיינו לפי כשרונות הבנתו וחשקו בדבר זה — שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין, לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו, פירוש מה שאין לו מבחינת הבנה וחשק, שאז לא ישאר כלל בדבר זה.
והנה בפרשת הקהל (דברים לא יב-יג) נצטוינו בתורה הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו', ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים, ופירש הרמב"ן שהם הטף כי ישמעו וישאלו, והאבות ירגילום ויחנכו אותם כי הם קטני השנים הקרובים להתחנך, וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד. והחינוך כתב בטעם מצוה זו שבהקהל (מצוה תריב), לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה — של התורה — ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים נשים וטף לאמר מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצו יחד כולנו, ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו. הרי שכל עיקרה של מצוה זו היא השראת ערכה ודרכה של תורה בלבות ישראל ועוד משנות הילדות, וכמו שכתב שם באור החיים הק' על הבנים הקטנים: הטעם — במצות הבאת הקטנים — הגם שלא הגיעו עדיין ללמוד, אף על פי כן ישמעו וילמדו ליראה את השם, פירוש שבזה ילמדו יראת שמים, ואומרו כל הימים כי כשהקטנים מתחנכים מתחילתם ליראה יתייסד בהם יראת ה' כל ימיהם.
הרי נקבצו ובאו לפנינו דעות רבותינו הראשונים והבאים אחריהם במשנת קודש זו של חינוך הבנים בדרכי התורה והיראה, אולם עלינו לדעת ולהבין מה שהאירו לנו גדולי ישראל שבדור העבר שלכל לראש זקוקים אנו להרבות בתפלה לפני האב הרחמן שיזכנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות ביראה טהורה, וכן שינהלנו השי"ת במעגלי צדק לדעת ולהבין לנכון את נפש ורצון הבנים כדי להדריכם בדרך ישרה, ויהיו המה כלים ראויים לקבל בטוב ורצון הלב לטוב להם ולנו כל הימים מתוך נחת והרחבת הדעת וכל הטוב אמן.
פרוס יד שבט תשע"ח
מכון "מתוק מדבש"
מאמרי תיקון המידות
מַאֲמָרֵי תִּקּוּן הַמִּדּוֹת
כצאת השמש בגבורתו
איתא בגמ' (ר"ה יז, א) אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון למי שעובר על פשע, ופירש רש"י המעביר על מדותיו שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו, מעבירין לו על כל פשעיו, אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת. והוסיף על זה הגה"ק רבי אלעזר אזכרי זי"ע בספרו חרדים (פרק עג): לכן יוכיח האדם את נפשו ויאמר לו למה תסבול יסורים בעולם הזה ובגיהנום על עונותיך. הלא טוב לך לסבול חרפת אנוש וגידופיו ולא תענה, ותשמח ביסורים אלו, כי תועלת רפואה הם לנפשך, זרח בחושך אורך, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח, ב) הנעלבין ואינם עולבים שומעין חרפתם ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וסיים בעל החרדים שהשמח ביסורי הדברים של חרפה אשר שמע, אולי גם ה' יכפר עונותיו. כמו"כ הובא רבות בספרים קדושים ענין זה שכדאי הוא לאדם להשריש בקרבו הנהגה זו של שבירת מדותיו כמאמר רז"ל במדה שאדם מודד מודדין לו, וכך יתנהגו עמו מן השמים להעביר ממנו עונשי חטאיו בזה ובבא.
וביתר שאת ביאר הענין הרה"ק מטשערנאביץ זי"ע בספרו סידורו של שבת (שורש ו ענף ג עלה יח) שהמעביר על מדותיו להפך את כולן לטוב ולעשות עמהם מצות ומעשים טובים ממש במעשה העבירה בזה הזירוז והחמדה, אז מעבירין לו על כל פשעיו, כלומר שמעבירין ממנו כל בחינת הקליפות ותאוות רעות שהיו בלבו, והאלילים כליל יחלוף בראותם אשר היה בית יעקב לאש. וכבר כתב ג"כ בספרו באר מים חיים שהמתקן מדותיו מרע לטוב יכול להפוך מדין לרחמים.
ונחתום בדברי הרה"ק מפולנאה זי"ע בספרו כתונת פסים (פר' אמור): שמדות טובות הם יסוד הכל, כפי' רבינו יונה את הכתוב (משלי יז, טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אַין, דהיינו מדות טובות שבלעדיהן אין החכמה שוה כלום. ובספרו תולדות יעקב יוסף (פר' שלח) העלה בשם רבינו מוהרח"ו זי"ע בספר שער הקדושה, שכל המדות רעות מושרשות בד' מדרגות הנפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה, וההיפך הם ד' מדות טובות שבנפש מצד הקדושה, וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות כו', נקרא צדיק. וכדברי הרה"ק מוהר"פ מקאריץ זי"ע שתכלית האדם הוא לתקן מדותיו. יהי רצון שנזכה לזה בקרוב להשלמת תיקון נפשותינו וגאולתינו בכלל ובפרט אמן.
פרוס ל"ג בעומר תשע"ז, יומא דהילולא רבה דהתנ"א הרשב"י זי"ע ועכי"א
מכון "מתוק מדבש"
כצאת השמש בגבורתו
איתא בגמ' (ר"ה יז, א) אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון למי שעובר על פשע, ופירש רש"י המעביר על מדותיו שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו, מעבירין לו על כל פשעיו, אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת. והוסיף על זה הגה"ק רבי אלעזר אזכרי זי"ע בספרו חרדים (פרק עג): לכן יוכיח האדם את נפשו ויאמר לו למה תסבול יסורים בעולם הזה ובגיהנום על עונותיך. הלא טוב לך לסבול חרפת אנוש וגידופיו ולא תענה, ותשמח ביסורים אלו, כי תועלת רפואה הם לנפשך, זרח בחושך אורך, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח, ב) הנעלבין ואינם עולבים שומעין חרפתם ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וסיים בעל החרדים שהשמח ביסורי הדברים של חרפה אשר שמע, אולי גם ה' יכפר עונותיו. כמו"כ הובא רבות בספרים קדושים ענין זה שכדאי הוא לאדם להשריש בקרבו הנהגה זו של שבירת מדותיו כמאמר רז"ל במדה שאדם מודד מודדין לו, וכך יתנהגו עמו מן השמים להעביר ממנו עונשי חטאיו בזה ובבא.
וביתר שאת ביאר הענין הרה"ק מטשערנאביץ זי"ע בספרו סידורו של שבת (שורש ו ענף ג עלה יח) שהמעביר על מדותיו להפך את כולן לטוב ולעשות עמהם מצות ומעשים טובים ממש במעשה העבירה בזה הזירוז והחמדה, אז מעבירין לו על כל פשעיו, כלומר שמעבירין ממנו כל בחינת הקליפות ותאוות רעות שהיו בלבו, והאלילים כליל יחלוף בראותם אשר היה בית יעקב לאש. וכבר כתב ג"כ בספרו באר מים חיים שהמתקן מדותיו מרע לטוב יכול להפוך מדין לרחמים.
ונחתום בדברי הרה"ק מפולנאה זי"ע בספרו כתונת פסים (פר' אמור): שמדות טובות הם יסוד הכל, כפי' רבינו יונה את הכתוב (משלי יז, טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אַין, דהיינו מדות טובות שבלעדיהן אין החכמה שוה כלום. ובספרו תולדות יעקב יוסף (פר' שלח) העלה בשם רבינו מוהרח"ו זי"ע בספר שער הקדושה, שכל המדות רעות מושרשות בד' מדרגות הנפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה, וההיפך הם ד' מדות טובות שבנפש מצד הקדושה, וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות כו', נקרא צדיק. וכדברי הרה"ק מוהר"פ מקאריץ זי"ע שתכלית האדם הוא לתקן מדותיו. יהי רצון שנזכה לזה בקרוב להשלמת תיקון נפשותינו וגאולתינו בכלל ובפרט אמן.
פרוס ל"ג בעומר תשע"ז, יומא דהילולא רבה דהתנ"א הרשב"י זי"ע ועכי"א
מכון "מתוק מדבש"
ראש השנה
מַאֲמָרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה
יום הרת עולם
הנה לב מי לא ימלא אימה ופחד ה' מהדר גאונו, כאשר מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון בהגיע יום הדין הרת עולם שתוקף קדושתו נורא ואיום, ובו תנשא מלכותו יתברך לשבת על כסא דין ומשפט, וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, כאשר ספרי החיים והמתים פתוחים ונקראים מאליהם להוכיח ולהזכיר כל הנשכחות, בחותם יד כל אדם על כל דרכיו ופרי מעלליו בחטאי הנפש בימות השנה שעברה כבשנים קדמוניות, ואל עורך דין הבוחן לבבות בהתעוררות תשובה ותפילה וצדקה של בניו רחומיו, חומל מעשיו ויסיר מנו חרון אף וכעס לסלוח ולמחול עונות, ולפעול רחמיו בדין לענות לקוראיו בתחינה ושועה ממעמקי הלב בחרטה על העבר וקבלה על העתיד להתקרב לפניו ולעשות רצונו ולעבדו באמת ביראה ובאהבה.
איתא בילקוט שמעוני (תהלים תתנה, קב יח): פנה אל תפילת הערער, א"ר יצחק כלפי דורות אמרו שאין להם לא כהן ונביא ולא בית המקדש שיכפר אלא התפילה נשתיירה להם שהם מתפללים אותה בר"ה וביוה"כ, אל תבזה אותה מהם, הֶוֵי ולא בזה את תפילתם כו', ורבנן אמרין אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בר"ה וביוה"כ, ואתה בורא אותם בריה חדשה. הרי שבתפילה ובפרט בימים קדושים אלו הכח והיכולת הוא להיהפך לבריה חדשה, ומובא בזהר הקדוש (ויקהל דף ריט ע"א) שהתפילה היא מעולה וחשובה יותר מכל המצוות.
בשם הרה"ק מקוריץ מובא (אמרי פנחס): השבחים שאנו אומרים בראש השנה הוא המתקת הדינים. והרה"ק התולדות העלה לענין זה: אתם נצבים היום, כשתהיו נצבים לפני השי"ת לשפוך שיח בתפילה יהיה לכם תקומה. כיוצא בזה הביא המאור ושמש בלשון קדשו: על ידי כוונת תקיעות ותפילות ר"ה וקבלת עול מלכותו יתברך, האדם מושך שפע אור עליון על כל השנה בהמתקת הדינים והשמות ובהמשכת החסדים על ישראל מראשית השנה ועד אחרית שנה. ועל קושית הרמב"ן הידועה, איך נשתנה גזר דין מרעה לטובה על ידי תפילה, וכי יש ח"ו שינוי רצון, תירץ רבינו הבעש"ט בשם מורו אחיה השילוני שהתפילה היא למתק הדין בשרשו לקשר דין המלכות בבינה, וכבר פירש בזה הרה"ק בספר סידורו של שבת (שורש ג, ענף א, עלה א) את אומר הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, במצות התורה ותפלה, ומצות שהם רק בדיבור פיו ובכוונת הלב קרוב הוא לעשותו, לתקן פעולות בלב השמים בכחו.
ובספר קדושת לוי (בליקוטים ד"ה כשישראל) העלה: כשישראל מתפללים על בני חיי ומזוני, יש בכאן שאלה על דבר רוחני דהיינו אמונה יראה ואהבה (עיי"ש). בראש השנה ויו"כ אנו ממשיכים השפע בכל העולמות (לר"ה ד"ה או יבואר). והמאור עינים כתב (בליקוטים ד"ה והנה ע"י הדבור): על ידי הדבור האדם מקשר עצמו למעלה, כשמתפלל ומדבר דבורו ביראה, אז הוא ממליך הקב"ה עליו.
מן הענין לציין המובא בספר עבודת ישראל להמגיד הק' מקאזניץ (ר"ה ד"ה ולפי): הנכון לכל אדם להתפלל ביום ראשון דראש השנה עיקר על תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת השי"ת שזה פנימיות העולמות, וביום השני להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני ולהשפיע לכל ישראל.
כמו כן פירש בספר בית אהרן (להרה"ק מקארלין בפר' נצבים) את ענין התפילה בר"ה: צריך כל אדם לראות איך שצר לו מאד, ויקרא מן המיצר להקב"ה, לא שיהיה לו ח"ו מיצר, רק כשישגיח על עצמו בכל האופנים צריך לראות שיצא מן המיצר ולהרחיב לו בכל האופנים, ומהו מן המיצר כשכל אחד חושב בעצמו האיך הוא מרוחק מהשי"ת במעשיו ובדיבורו ומחשבתו ובכל שעה משעותיו וצועק אל השי"ת מלב ממיצר שלו אז ענני במרחב יה. העיקר הוא ביום הקדוש (ר"ה) לראות לתקן הכל בתפילה, כי בתפילה יש תיקון כל הענינים, עניני הגוף והנפש לשפוך נפשו לפני ה', צעק לבם אל ה'. כל צעקתו הוא רק לה', שרוצה להתקרב לחי החיים אלהי אבותינו, צעקה מעומקא דלבא בלי שום טעם ושכל כי אם למעלה מהשכל בלתי לה' לבדו. וה' נתן קולו לפני חילו, הקב"ה נתן לנו בימים אלו את קולו, כי העיקר בימים אלו הוא הקול, המתחיל בראש השנה והולך בעשי"ת עד לאחר יום הכיפורים.
ויהי רצון שיאירו עינינו בהולך ואור לקבלת עול מלכות שמים שלימה בימי הכרזת מלך עולמים ברוך הוא, ונזכה כולנו יחד לקבלת התפילות ברחמים וברצון במילוי כל משאלות לבנו לטובה בכלל ובפרט, בתוך כלל ישראל, ולכתיבה וחתימה טובה, ולשנת גאולה וישועה בגשמיות וברוחניות, ויתקיים בנו דיבורי התפילות הק', וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, השתא בעגלא ובזמן קריב אמן.
חודש הרחמים והסליחות תשע"ו
מכון "מתוק מדבש"
יום הרת עולם
הנה לב מי לא ימלא אימה ופחד ה' מהדר גאונו, כאשר מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון בהגיע יום הדין הרת עולם שתוקף קדושתו נורא ואיום, ובו תנשא מלכותו יתברך לשבת על כסא דין ומשפט, וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, כאשר ספרי החיים והמתים פתוחים ונקראים מאליהם להוכיח ולהזכיר כל הנשכחות, בחותם יד כל אדם על כל דרכיו ופרי מעלליו בחטאי הנפש בימות השנה שעברה כבשנים קדמוניות, ואל עורך דין הבוחן לבבות בהתעוררות תשובה ותפילה וצדקה של בניו רחומיו, חומל מעשיו ויסיר מנו חרון אף וכעס לסלוח ולמחול עונות, ולפעול רחמיו בדין לענות לקוראיו בתחינה ושועה ממעמקי הלב בחרטה על העבר וקבלה על העתיד להתקרב לפניו ולעשות רצונו ולעבדו באמת ביראה ובאהבה.
איתא בילקוט שמעוני (תהלים תתנה, קב יח): פנה אל תפילת הערער, א"ר יצחק כלפי דורות אמרו שאין להם לא כהן ונביא ולא בית המקדש שיכפר אלא התפילה נשתיירה להם שהם מתפללים אותה בר"ה וביוה"כ, אל תבזה אותה מהם, הֶוֵי ולא בזה את תפילתם כו', ורבנן אמרין אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בר"ה וביוה"כ, ואתה בורא אותם בריה חדשה. הרי שבתפילה ובפרט בימים קדושים אלו הכח והיכולת הוא להיהפך לבריה חדשה, ומובא בזהר הקדוש (ויקהל דף ריט ע"א) שהתפילה היא מעולה וחשובה יותר מכל המצוות.
בשם הרה"ק מקוריץ מובא (אמרי פנחס): השבחים שאנו אומרים בראש השנה הוא המתקת הדינים. והרה"ק התולדות העלה לענין זה: אתם נצבים היום, כשתהיו נצבים לפני השי"ת לשפוך שיח בתפילה יהיה לכם תקומה. כיוצא בזה הביא המאור ושמש בלשון קדשו: על ידי כוונת תקיעות ותפילות ר"ה וקבלת עול מלכותו יתברך, האדם מושך שפע אור עליון על כל השנה בהמתקת הדינים והשמות ובהמשכת החסדים על ישראל מראשית השנה ועד אחרית שנה. ועל קושית הרמב"ן הידועה, איך נשתנה גזר דין מרעה לטובה על ידי תפילה, וכי יש ח"ו שינוי רצון, תירץ רבינו הבעש"ט בשם מורו אחיה השילוני שהתפילה היא למתק הדין בשרשו לקשר דין המלכות בבינה, וכבר פירש בזה הרה"ק בספר סידורו של שבת (שורש ג, ענף א, עלה א) את אומר הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, במצות התורה ותפלה, ומצות שהם רק בדיבור פיו ובכוונת הלב קרוב הוא לעשותו, לתקן פעולות בלב השמים בכחו.
ובספר קדושת לוי (בליקוטים ד"ה כשישראל) העלה: כשישראל מתפללים על בני חיי ומזוני, יש בכאן שאלה על דבר רוחני דהיינו אמונה יראה ואהבה (עיי"ש). בראש השנה ויו"כ אנו ממשיכים השפע בכל העולמות (לר"ה ד"ה או יבואר). והמאור עינים כתב (בליקוטים ד"ה והנה ע"י הדבור): על ידי הדבור האדם מקשר עצמו למעלה, כשמתפלל ומדבר דבורו ביראה, אז הוא ממליך הקב"ה עליו.
מן הענין לציין המובא בספר עבודת ישראל להמגיד הק' מקאזניץ (ר"ה ד"ה ולפי): הנכון לכל אדם להתפלל ביום ראשון דראש השנה עיקר על תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת השי"ת שזה פנימיות העולמות, וביום השני להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני ולהשפיע לכל ישראל.
כמו כן פירש בספר בית אהרן (להרה"ק מקארלין בפר' נצבים) את ענין התפילה בר"ה: צריך כל אדם לראות איך שצר לו מאד, ויקרא מן המיצר להקב"ה, לא שיהיה לו ח"ו מיצר, רק כשישגיח על עצמו בכל האופנים צריך לראות שיצא מן המיצר ולהרחיב לו בכל האופנים, ומהו מן המיצר כשכל אחד חושב בעצמו האיך הוא מרוחק מהשי"ת במעשיו ובדיבורו ומחשבתו ובכל שעה משעותיו וצועק אל השי"ת מלב ממיצר שלו אז ענני במרחב יה. העיקר הוא ביום הקדוש (ר"ה) לראות לתקן הכל בתפילה, כי בתפילה יש תיקון כל הענינים, עניני הגוף והנפש לשפוך נפשו לפני ה', צעק לבם אל ה'. כל צעקתו הוא רק לה', שרוצה להתקרב לחי החיים אלהי אבותינו, צעקה מעומקא דלבא בלי שום טעם ושכל כי אם למעלה מהשכל בלתי לה' לבדו. וה' נתן קולו לפני חילו, הקב"ה נתן לנו בימים אלו את קולו, כי העיקר בימים אלו הוא הקול, המתחיל בראש השנה והולך בעשי"ת עד לאחר יום הכיפורים.
ויהי רצון שיאירו עינינו בהולך ואור לקבלת עול מלכות שמים שלימה בימי הכרזת מלך עולמים ברוך הוא, ונזכה כולנו יחד לקבלת התפילות ברחמים וברצון במילוי כל משאלות לבנו לטובה בכלל ובפרט, בתוך כלל ישראל, ולכתיבה וחתימה טובה, ולשנת גאולה וישועה בגשמיות וברוחניות, ויתקיים בנו דיבורי התפילות הק', וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, השתא בעגלא ובזמן קריב אמן.
חודש הרחמים והסליחות תשע"ו
מכון "מתוק מדבש"
מדת הכעס
מַאֲמָרֵי מִדַּת הַכַּעַס
והסר כעס מלבך
איתא בגמ' (נדרים כב, א) אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו שנאמר (קהלת יא, י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כו', אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהי"ם כו', רבי ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח, ופירש האלשיך שהכעס מונח בלב כסיל להיות מפסידו ומאבדו, כמאמרם ז"ל כל הכועס כאילו כופר בעיקר, כי מעט מעט יחטיאנו עד האבידו אותו. וכלשון הארחות צדיקים (שער יב) כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו וכו' לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים.
והרמב"ם בפ"ב מהלכות דעות (הלכה ג) כתב: הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו, ובעלי כעס אין חייהם חיים, לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים, וזו היא הדרך הטובה. והחרדים בספרו (פרק כא, יז) מנה ענין הכעס בין הלאוין שבתורה התלויות בלב. והעלה עוד שם בין היתר, שהלב הוא היכל להשכינה הק' והכועס מכניס צלם בהיכל ומגרש ממנו השכינה, ולהלן (פרק מד, ב) הביא בשם האבן עזרא שהכעס מחשיך אור חכמת הנשמה.
וידועים דבריו הקולעים של הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ בספר יערות דבש (סוף דרוש א): לפי רוב הקדושה כן רב מיעוט הכעס, כמו כן מובא בשם צדיקים קודמים על הכובש כעסו שזה טוב לו מאלף תעניות (ליקוטי רמ"ל מסאסוב), ונוראות ממש מובא בענין זה מהרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע (בספר אמרי פנחס) הכעס הוא אבי אבות הטומאה ומטמא מבפנים ומבחוץ, ועוקר הנשמה מכל וכל עד שלא נשאר אפילו חוט [מהנשמה] והיה חוזר על מאמרי הזהר שכעס היא מרידה בהשי"ת ר"ל, והתשובה על זה קשה משאר עבירות. ובשם הרה"ק מרוזין נאמר על מ"ש רז"ל שהכועס כאילו עובד ע"ז, לכן הרי בזמנינו שבטלה ע"ז הרי היא הזדמנות לכבוש הכעס ובזה להמנע מעון ע"ז.
מהראוי להעתיק כאן מדברי רבינו האריז"ל בענין הכעס, ממה שציטט מורינו בעל מתוק מדבש בפירוש הזהר (פרשת תצוה דף קפב ע"ב, ובביאורינו כרך ח עמ' מא-מב) וז"ל: נעתיק כאן דברי מוהרח"ו בשם רבינו האריז"ל בשער רוח הקודש דף י ע"ב, וז"ל: גם מדת הכעס מלבד מה שמונעת ההשגה לגמרי, וכמו שמצינו על פסוק ויקצף משה על אלעזר ועל איתמר, ואמרו רז"ל כל אדם שכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו וכו', האמנם יותר רעה יש לו מדבר הנזכר כמו שנבאר, והנה מורי ז"ל היה מקפיד בענין הכעס יותר מכל שאר העבירות, אפילו כשהוא כועס בשביל מצוה, וכענין משה כנזכר לעיל, והיה נותן טעם לזה ואמר, כי הלא כל שאר העבירות אינם פוגמים אלא כל עבירה ועבירה פוגמת אבר אחד, אבל מדת הכעס פוגמת כל הנשמה כולה, ומחליף אותה לגמרי, והענין הוא, כי כאשר יתכעס האדם הנה הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי, ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה, וזה סוד מה שאמר הכתוב טורף נפשו באפו וגו', כי ממש טורף נפשו הקדושה ועושה אותה טריפה וממית אותה בעת אפו וכעסו, וכמבואר בזוהר בפ' תצוה דף קפב ע"ב, ועיין שם כמה מגזים בענין הכעס, עד שאומר, כי מאן דמשתעי עם הכועס כאלו משתעי עם ע"ז עצמה, וע"ש.
וכתב עוד שם, ואף על פי שעושה האדם תקונים לנפשו ותשובה מעולה על כל עונותיו, ומצות רבות וגדולות, הכל נאבדים ממנו לגמרי, לפי שהרי אותה הנשמה הקדושה שעשתה כל המעשים הטובים נתחלפה בטמאה והלכה לה, ונשארה שפחה טמאה במקומה וירשה את גבירתה, וצריך שיחזור פעם אחרת לחזור ולתקן כל התקונים הראשונים שעשה בתחילה, וכן הוא בכל פעם ופעם שהוא כועס, נמצא כי בעל הכעס אין לו תקנה כלל, כי תמיד הוא ככלב שב על קיאו.
ומוסיף עוד ואמר, כי גם גורם היזק גדול אחר לעצמו, והוא כי הנה אם עשה איזו מצוה גדולה, אשר בסבתה היתה איזו נשמה קדושה של איזה צדיק ראשון מתעבר בו בסוד העיבור לסייעו כנודע, ועתה על ידי הכעס מסתלקת גם היא, וזהו ג"כ ענין טורף נפשו באפו, באופן כי מי שהוא בעל כעס, אי אפשר לו כל ימי היותו בעל מדה זו להשיג שום השגה אפילו אם יהיה צדיק בכל שאר דרכיו, לפי שהוא בונה וסותר כל מה שבנה בכל עת שכועס, אמנם שאר העבירות אינם טורפים ועוקרים הנפש ממש, אמנם נשארת דבוקה בו אלא שהיא פגומה בבחינת אותה העבירה שעושה בלבד, וכאשר יתקן הפגם ההוא לבדו יתוקן לגמרי, אבל הכעס צריך תקונים רבים והכנות רבות, לחזור להביא את נשמתו הנטרפת ממנו וכולי האי ואולי, כנזכר בזוהר בפ' תצוה הנזכר לעיל, כי לפעמים כפי בחינות ומציאות הכעס ההוא אין לו עוד תקנה כלל, ולא די זה אלא אפילו כשהייתי מלמד את אחי יצ"ו, ולא היה יודע כפי רצוני, והייתי מתכעס עמו על הדבר הזה, וגם על הדבר הזה הזהירני והוכיחני מורי ז"ל במאד מאד, עכ"ל מוהרח"ו.
וכבר אמרו רז"ל (פסחים קיג ע"ב) ג' הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס כו', ופי' המהר"ל דבזה נבדל מהגשמיות, וכתב בספר חסידים שמניעת הכעס היא הטובה שבכל המידות, וכלשון המאירי בעירובין (סה ע"ב) זו היא אחת מן המדות הנכבדות שבעולם, וכבר קבע הראשית חכמה על המושל בכעסו שיוכל להקרא אדם השלם, ונעשה מרכבה לחסד הנקרא אהבה, השי"ת יזכינו לזה אמן ואמן.
פרוס יד שבט תשע"ז
מכון "מתוק מדבש"
והסר כעס מלבך
איתא בגמ' (נדרים כב, א) אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו שנאמר (קהלת יא, י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כו', אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהי"ם כו', רבי ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח, ופירש האלשיך שהכעס מונח בלב כסיל להיות מפסידו ומאבדו, כמאמרם ז"ל כל הכועס כאילו כופר בעיקר, כי מעט מעט יחטיאנו עד האבידו אותו. וכלשון הארחות צדיקים (שער יב) כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו וכו' לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים.
והרמב"ם בפ"ב מהלכות דעות (הלכה ג) כתב: הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו, ובעלי כעס אין חייהם חיים, לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים, וזו היא הדרך הטובה. והחרדים בספרו (פרק כא, יז) מנה ענין הכעס בין הלאוין שבתורה התלויות בלב. והעלה עוד שם בין היתר, שהלב הוא היכל להשכינה הק' והכועס מכניס צלם בהיכל ומגרש ממנו השכינה, ולהלן (פרק מד, ב) הביא בשם האבן עזרא שהכעס מחשיך אור חכמת הנשמה.
וידועים דבריו הקולעים של הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ בספר יערות דבש (סוף דרוש א): לפי רוב הקדושה כן רב מיעוט הכעס, כמו כן מובא בשם צדיקים קודמים על הכובש כעסו שזה טוב לו מאלף תעניות (ליקוטי רמ"ל מסאסוב), ונוראות ממש מובא בענין זה מהרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע (בספר אמרי פנחס) הכעס הוא אבי אבות הטומאה ומטמא מבפנים ומבחוץ, ועוקר הנשמה מכל וכל עד שלא נשאר אפילו חוט [מהנשמה] והיה חוזר על מאמרי הזהר שכעס היא מרידה בהשי"ת ר"ל, והתשובה על זה קשה משאר עבירות. ובשם הרה"ק מרוזין נאמר על מ"ש רז"ל שהכועס כאילו עובד ע"ז, לכן הרי בזמנינו שבטלה ע"ז הרי היא הזדמנות לכבוש הכעס ובזה להמנע מעון ע"ז.
מהראוי להעתיק כאן מדברי רבינו האריז"ל בענין הכעס, ממה שציטט מורינו בעל מתוק מדבש בפירוש הזהר (פרשת תצוה דף קפב ע"ב, ובביאורינו כרך ח עמ' מא-מב) וז"ל: נעתיק כאן דברי מוהרח"ו בשם רבינו האריז"ל בשער רוח הקודש דף י ע"ב, וז"ל: גם מדת הכעס מלבד מה שמונעת ההשגה לגמרי, וכמו שמצינו על פסוק ויקצף משה על אלעזר ועל איתמר, ואמרו רז"ל כל אדם שכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו וכו', האמנם יותר רעה יש לו מדבר הנזכר כמו שנבאר, והנה מורי ז"ל היה מקפיד בענין הכעס יותר מכל שאר העבירות, אפילו כשהוא כועס בשביל מצוה, וכענין משה כנזכר לעיל, והיה נותן טעם לזה ואמר, כי הלא כל שאר העבירות אינם פוגמים אלא כל עבירה ועבירה פוגמת אבר אחד, אבל מדת הכעס פוגמת כל הנשמה כולה, ומחליף אותה לגמרי, והענין הוא, כי כאשר יתכעס האדם הנה הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי, ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה, וזה סוד מה שאמר הכתוב טורף נפשו באפו וגו', כי ממש טורף נפשו הקדושה ועושה אותה טריפה וממית אותה בעת אפו וכעסו, וכמבואר בזוהר בפ' תצוה דף קפב ע"ב, ועיין שם כמה מגזים בענין הכעס, עד שאומר, כי מאן דמשתעי עם הכועס כאלו משתעי עם ע"ז עצמה, וע"ש.
וכתב עוד שם, ואף על פי שעושה האדם תקונים לנפשו ותשובה מעולה על כל עונותיו, ומצות רבות וגדולות, הכל נאבדים ממנו לגמרי, לפי שהרי אותה הנשמה הקדושה שעשתה כל המעשים הטובים נתחלפה בטמאה והלכה לה, ונשארה שפחה טמאה במקומה וירשה את גבירתה, וצריך שיחזור פעם אחרת לחזור ולתקן כל התקונים הראשונים שעשה בתחילה, וכן הוא בכל פעם ופעם שהוא כועס, נמצא כי בעל הכעס אין לו תקנה כלל, כי תמיד הוא ככלב שב על קיאו.
ומוסיף עוד ואמר, כי גם גורם היזק גדול אחר לעצמו, והוא כי הנה אם עשה איזו מצוה גדולה, אשר בסבתה היתה איזו נשמה קדושה של איזה צדיק ראשון מתעבר בו בסוד העיבור לסייעו כנודע, ועתה על ידי הכעס מסתלקת גם היא, וזהו ג"כ ענין טורף נפשו באפו, באופן כי מי שהוא בעל כעס, אי אפשר לו כל ימי היותו בעל מדה זו להשיג שום השגה אפילו אם יהיה צדיק בכל שאר דרכיו, לפי שהוא בונה וסותר כל מה שבנה בכל עת שכועס, אמנם שאר העבירות אינם טורפים ועוקרים הנפש ממש, אמנם נשארת דבוקה בו אלא שהיא פגומה בבחינת אותה העבירה שעושה בלבד, וכאשר יתקן הפגם ההוא לבדו יתוקן לגמרי, אבל הכעס צריך תקונים רבים והכנות רבות, לחזור להביא את נשמתו הנטרפת ממנו וכולי האי ואולי, כנזכר בזוהר בפ' תצוה הנזכר לעיל, כי לפעמים כפי בחינות ומציאות הכעס ההוא אין לו עוד תקנה כלל, ולא די זה אלא אפילו כשהייתי מלמד את אחי יצ"ו, ולא היה יודע כפי רצוני, והייתי מתכעס עמו על הדבר הזה, וגם על הדבר הזה הזהירני והוכיחני מורי ז"ל במאד מאד, עכ"ל מוהרח"ו.
וכבר אמרו רז"ל (פסחים קיג ע"ב) ג' הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס כו', ופי' המהר"ל דבזה נבדל מהגשמיות, וכתב בספר חסידים שמניעת הכעס היא הטובה שבכל המידות, וכלשון המאירי בעירובין (סה ע"ב) זו היא אחת מן המדות הנכבדות שבעולם, וכבר קבע הראשית חכמה על המושל בכעסו שיוכל להקרא אדם השלם, ונעשה מרכבה לחסד הנקרא אהבה, השי"ת יזכינו לזה אמן ואמן.
פרוס יד שבט תשע"ז
מכון "מתוק מדבש"
רפואה שלימה
מַאֲמָרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה
בורא רפואות
הנה נפסק בשו"ע (יו"ד סימן שלו ס"א): נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא. וביאר שם הטו"ז בכוונת הענין: דאמנם הרפואה האמיתית היא ע"פ בקשת רחמים, דמשמיא יש לו רפואה, כמו שכתוב (דברים לב, לט) מחצתי ואני ארפא, אלא שאין האדם זוכה לכך, אלא צריך לעשות רפואה ע"פ טבע העולם, והוא יתברך הסכים ע"ז ונתן הרפואה ע"י טבע הרפואות, וזהו נתינת רשות של הקב"ה, כמבואר בגמ' (ברכות ס ע"א): מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות היינו רפואה ע"פ הטבע כי ירדה תורה לסוף דעת האדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפואתו ע"י נס מן השמים - בבקשת רחמים לבד - דאילו היה זכאי אינו צריך לכך, ואדרבה היה צריך דווקא לרפואה ע"י שמים, על כן הוא האידנא חיוב בדבר ומצוה היא, כיון דלפי מעשה האדם חיותו תלוי בכך, כלומר ברפואה טבעית.
וכה הם דברי הרמב"ן בפ' בחקתי (ויקרא כו, יא): כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם כו', כי יברך ה' לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרכי הרפואות כלל, כמ"ש כי אני ה' רופאך כו', ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה' אחר שהבטיח והסירותי מחלה מקרבך כו', יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', כי הוא לבדו רופא כל בשר, וברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברופאים.
הרי מפורש יוצא שהאדם השלם לפני ה' אלקיו אינו משועבד כלל לדרך הטבע ורפואתו בידי שמים גרידא, כמבואר באר היטיב בספר הקדוש באר מים חיים פ' שמות על הכתוב ואמר אעלה אתכם מעני מצרים (ד"ה ואמנם): אדם החולה נודע אשר בודאי לא יחלה גופו אם לא יִמָצֵא איזה פגם בנשמתו בשרש חיותו למעלה למעלה, ומגיע עד לגופו מלמטה, וכשהקב"ה שולח לו רפואה, כל הענין הוא כאשר יומתק הדין שבשרש נשמתו, ותתרפא שם ויגיע הרפואה עד גופו כו', וגם הרפואות הנעשים בארץ למטה מהסמים הידועים לכל חולי, הנה שרשה בשמים ממעל במדה שנקבעה אורות הרפואה מצור עולמים ברוך הוא, וכשנמשך אור הזה למקום הפגם נתרפא שם, ומזה יתרפא גם למטה, רק שצריך האדם לידע שהקב"ה הוא הבורא רפואות על האופן הזה, ולא יתלה במזל וטבע העולם כו', והאדם המתפלל על הרפואה שהיא הארה לשרש נשמתו להשלים חסרון עליון ולהמתיק הדינים ברוב רחמים וחסדים גדולים, עושה בזה רצון הקב"ה באתערותא דלתתא להמשיך הטוב מאתו ית' אשר חפץ חסד הוא למאד, (עיי"ש דבריו באורך).
ונחתום בדבריו הנוראים של מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע (מובא בס' אורח לחיים - זלאטשוב פ' האזינו) דכשבא על האדם איזה צער ח"ו, אם מבין בדעתו שאין בלעדיו ית"ש, והוא המפחידו בצער זה לראות אם יהיה לו דעת לקרוא אל ה' אז נתבטל הצער, אבל המבקש רפואה ופעולה גשמית להנצל מצערו אזי נשאר בזה ח"ו, והם הם דברי הבעל הטורים (שמות כג, כה) דהמקבל פני שכינה זוכה לוהסירותי מחלה מקרבך, וכסיום דברי המהרש"א (מגילה יז ע"ב) שאפילו נגזרה הגזירה על האדם ח"ו, התשובה והסליחה בחליו תקדים הרפואה לגאלו משחת.
ויה"ר שיקויים בנו הכתוב רפאנו ה' ונרפא ברוחניות ובגשמיות ובפרט בעת וזמן גרמא בהילולא רבתא דרשב"י, כמובא מהרה"ק מוהר"פ זי"ע מקאריץ שבל"ג בעומר הוד שבהוד אז דווקא הוא הצלה ורפואה מאת הבורא רפואות ית"ש אמן.
פרוס ל"ג בעומר, הילולא דהתנ"א הרשב"י זי"ע, תשע"ו
מכון "מתוק מדבש"
בורא רפואות
הנה נפסק בשו"ע (יו"ד סימן שלו ס"א): נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא. וביאר שם הטו"ז בכוונת הענין: דאמנם הרפואה האמיתית היא ע"פ בקשת רחמים, דמשמיא יש לו רפואה, כמו שכתוב (דברים לב, לט) מחצתי ואני ארפא, אלא שאין האדם זוכה לכך, אלא צריך לעשות רפואה ע"פ טבע העולם, והוא יתברך הסכים ע"ז ונתן הרפואה ע"י טבע הרפואות, וזהו נתינת רשות של הקב"ה, כמבואר בגמ' (ברכות ס ע"א): מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות היינו רפואה ע"פ הטבע כי ירדה תורה לסוף דעת האדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפואתו ע"י נס מן השמים - בבקשת רחמים לבד - דאילו היה זכאי אינו צריך לכך, ואדרבה היה צריך דווקא לרפואה ע"י שמים, על כן הוא האידנא חיוב בדבר ומצוה היא, כיון דלפי מעשה האדם חיותו תלוי בכך, כלומר ברפואה טבעית.
וכה הם דברי הרמב"ן בפ' בחקתי (ויקרא כו, יא): כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם כו', כי יברך ה' לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרכי הרפואות כלל, כמ"ש כי אני ה' רופאך כו', ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה' אחר שהבטיח והסירותי מחלה מקרבך כו', יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', כי הוא לבדו רופא כל בשר, וברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברופאים.
הרי מפורש יוצא שהאדם השלם לפני ה' אלקיו אינו משועבד כלל לדרך הטבע ורפואתו בידי שמים גרידא, כמבואר באר היטיב בספר הקדוש באר מים חיים פ' שמות על הכתוב ואמר אעלה אתכם מעני מצרים (ד"ה ואמנם): אדם החולה נודע אשר בודאי לא יחלה גופו אם לא יִמָצֵא איזה פגם בנשמתו בשרש חיותו למעלה למעלה, ומגיע עד לגופו מלמטה, וכשהקב"ה שולח לו רפואה, כל הענין הוא כאשר יומתק הדין שבשרש נשמתו, ותתרפא שם ויגיע הרפואה עד גופו כו', וגם הרפואות הנעשים בארץ למטה מהסמים הידועים לכל חולי, הנה שרשה בשמים ממעל במדה שנקבעה אורות הרפואה מצור עולמים ברוך הוא, וכשנמשך אור הזה למקום הפגם נתרפא שם, ומזה יתרפא גם למטה, רק שצריך האדם לידע שהקב"ה הוא הבורא רפואות על האופן הזה, ולא יתלה במזל וטבע העולם כו', והאדם המתפלל על הרפואה שהיא הארה לשרש נשמתו להשלים חסרון עליון ולהמתיק הדינים ברוב רחמים וחסדים גדולים, עושה בזה רצון הקב"ה באתערותא דלתתא להמשיך הטוב מאתו ית' אשר חפץ חסד הוא למאד, (עיי"ש דבריו באורך).
ונחתום בדבריו הנוראים של מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע (מובא בס' אורח לחיים - זלאטשוב פ' האזינו) דכשבא על האדם איזה צער ח"ו, אם מבין בדעתו שאין בלעדיו ית"ש, והוא המפחידו בצער זה לראות אם יהיה לו דעת לקרוא אל ה' אז נתבטל הצער, אבל המבקש רפואה ופעולה גשמית להנצל מצערו אזי נשאר בזה ח"ו, והם הם דברי הבעל הטורים (שמות כג, כה) דהמקבל פני שכינה זוכה לוהסירותי מחלה מקרבך, וכסיום דברי המהרש"א (מגילה יז ע"ב) שאפילו נגזרה הגזירה על האדם ח"ו, התשובה והסליחה בחליו תקדים הרפואה לגאלו משחת.
ויה"ר שיקויים בנו הכתוב רפאנו ה' ונרפא ברוחניות ובגשמיות ובפרט בעת וזמן גרמא בהילולא רבתא דרשב"י, כמובא מהרה"ק מוהר"פ זי"ע מקאריץ שבל"ג בעומר הוד שבהוד אז דווקא הוא הצלה ורפואה מאת הבורא רפואות ית"ש אמן.
פרוס ל"ג בעומר, הילולא דהתנ"א הרשב"י זי"ע, תשע"ו
מכון "מתוק מדבש"
bottom of page